נשק קר

נשק קר הוא כלי נשק שלא מצויים בו חומרים שמפיקים אש או חום כלשהו כתוצאה משימוש באבק שרפה או חומרי נפץ. כלי נשק היו נפוצים החל מהתקופה הפרה היסטורית עד עצם היום הזה, אם כי השימוש בהם בשדה הקרב פחת מאוד עם התפתחות הנשק החם.

חניתות, חרבות, קשתות ופגיונות ששימשו את הסמוראים ביפן.

פרה היסטוריה

ערך מורחב – כלי אבן

חנית וסכין עשויים מעץ ומאבני צור

בתקופה הפרה היסטורית כלי הנשק הקרים היו מורכבים משני חומרים עיקריים: עץ ואבן, אם כי גם עצמות היו בשימוש למטרה זו. שימוש במתכת מאפיין תקופות מאוחרות יותר. כלי הנשק בתקופה זו נועדו לשתי מטרות עיקריות: ציד בעלי חיים ומלחמה. האבנים שהיו בשימוש לצורך היו כאלה שניתן לעצב אותן אותן בצורה יעילה לקבלת חוד חזק וחד. אבן כזאת חייבת מצד אחד להיות חזקה, אך מצד שני שבירה למדי כדי לאפשר את יצירת החוד בטכניקות המקובלות בתקופה זו: שבירת פיסות קטנות מהאבן הגדולה לעיצוב שאר האבן לכלי בעל צורת חוד או שימוש בשברי האבן שנשברו מהאבן העיקרית לקבלת חתיכות אבן קטנות וחדות.

נשק קר ששימש את האדם לאורך ההיסטוריה

חרבות ופגיונות בארץ ישראל; איור בספרו של תומסון, "הארץ וספר הספרים" (1859)

• כלי נשק בעלי להב: סכינים, פגיונות, חרבות, גרזנים ועוד. כלי נשק אלו משמשים בעיקר לקרב פנים אל פנים, וגורמים לפגיעות חדירה ביריב על ידי חיתוך או דקירה. החרב שימשה זמן רב כנשקו האישי של הלוחם לאורך ההיסטוריה.
• נשקי-מוט: חניתות, כידונים, רמחים, מוטות-גרזן כדוגמת ההאלברד. גם נשקים אלו משמשים ללחימה פנים אל פנים, אם כי את חלקם ניתן לזרוק בהטלה (כידון למשל). הסוגים הפרימיטיביים היו עשויים ממוט מוארך, לרוב מעץ, ועליהן מודבק ראש עשוי אבן או מתכת, ושימשו בעיקר לדקירה. אורך המוט היה משתנה, והיה נע בין פחות משני מטר לבין מעל ל-6 מטר (כמו בחניתות הסריסה ששימשו את הצבא ההלניסטי). בימי הביניים פותחו ההאלברדות שנועדו לשימוש רב תכליתי.
• כלי נשק חסרי להב: אלות, פטישים, מחבטים וחפצים שגרמו לפגיעות קהות ביריב.
• כלי נשק לטווח ארוך: הן נשקים בליסטיים דוגמת חץ וקשת או קלע ואבנים ("רוגטקה"), והן גרסאות הטלה של נשקים מהסוגים הקודמים (סכיני זריקה, גרזני זריקה, שוריקנים ("כוכבי נינג'ה") ועוד).

שימוש מודרני

מתקן מאולתר לתיקור כלי רכב 'רכים' ('נינג'ה') עשוי ממסמר ודיסקית גומי. יחידות כאלה פוזרו על ידי פלסטינים בכבישי יהודה ושומרון במהלך האינתיפאדה הראשונה.

בתקופה מודרנית, כלי נשק קרים משמשים, למשימות משטרתיות כמו שמירה על הסדר ופיזור הפגנות, בהם הרצון הוא למעט בפגיעה באנשים כלפיהם משמש הנשק, וביחידות קומנדו וכוחות מיוחדים למשימות שקטות, שכן כלי נשק קר אינם מרעישים כמו נשק חם. בעקבות קלות השגתו, מחירו הזול וחוקיותו ביחס לנשק חם, נשק קר משמש פעמים רבות בידי אנשים פרטיים להגנה עצמית או בידי אלו המעוניינים לפעול בניגוד לחוק.

ארגונים בישראל

קיימים בישראל שני ארגוני אספנים של נשק קר:

• עמותת אספני נשק קר היסטורי ואתנוגרפי אנק"ה.
• התאחדות ישראלית של אספני נשק קר IKWT.

ראו גם

• נשק חם
• חרב
• שברייה