מומוס (זמר)

סופר בריטי

ניקולס (ניק) קארי (נולד ב-11 בפברואר 1960), הידוע בציבור הרחב בשם הבמה שלו מומוס (על שם אל הלעג ההיתול, הלגלוג והביקורת היווני), הוא אמן רב תחומי, זמר-יוצר, רב-נגן, מפיק מוזיקלי, סופר, בלוגר סקוטי ולשעבר עיתונאי במגזין Wired. במשך יותר משלושים שנה הוא מוציא לאור אלבומי מוזיקה בפלטפורמות שונות, כשעיקר פעילותו כיום במדיה הדיגיטלית, באתרים כמו Youtube ו-Tumblr. יצירתו מתאפיינת בטקסטים דמויי-שירה, עשירים ברפרנסים תרבותיים והומור ופרובוקטיביים בחלקם, ובמוזיקה הניחנת בעושר מלודי והרמוני. ההפקה המוזיקלית בשיריו נוטה להיות דלילה, תוך שימוש בדגימת צלילים ובסאונד לו-פיי כחלק מהאמירה האמנותית, ולהימנע על פי רוב מצלילים בעלי קונוטוציה של עוצמה, כמו גיטרה בדיסטורשן[1].

מומוס
Momus
לידה 11 בפברואר 1960 (בן 64)
פייזלי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ניקולס קארי
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1980
מקום לימודים אוניברסיטת אברדין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר-יוצר, סופר, פובליציסט
סוגה אינדי, פופ, ארט רוק, אוונגרד
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קריאיישן רקורדס, él עריכת הנתון בוויקינתונים
http://imomus.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מומוס נולד ב-11 בפברואר 1960 בפייזלי שבסקוטלנד כבן למשפחה בת שלושה אחים, להורים אקדמאים. במהלך ילדותו התגורר גם ביוון ובקנדה, ככל שלאביו הייתה עבודה שם. מומוס נמשך למוזיקה מגיל צעיר, וכבר בילדותו היה מבצע שירים מאולתרים וקטעי פרפורמנס, ואף הקליט באופן חובבני מספר קטעי מוזיקה ניסיוניים, את חלקם שילב באלבומו "The Little Red Songbook" (אנ') מ-1998. מומוס החל את הקריירה המוזיקלית שלו באופן רשמי בתחילת שנות השמונים, עת נשר מלימודיו באוניברסיטת אברדין לצורך הקמת להקה עם חבריו, "הפוריטנים", שעמם הוציא EP בחברת התקליטים 4AD, ב-1982. לאחר מכן השלים את לימודיו, עד לתואר שני בלימודי ספרות אנגלית.

בשנת 1986 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Circus Maximus" (אנ'), שלא היה הצלחה מסחרית בעת השקתו, אך הפגיש את הקהל לראשונה עם מוטיבים שיופיעו ביצירתו בהמשך הדרך. בשנים אלו הושפע בעיקר מסרז' גינזבורג וז'אק ברל, מבחינת כתיבה והגשה, וכן מבחינה נושאית. הצלחתו המסחרית הראשונה התרחשה בשנת 1989, כאשר הוציא את האלבום "Don't Stop The Night" אשר כלל את הלהיט "The Hairstyle of the Devil", שהגיע למקום 94 במצעד הסינגלים הבריטי במאי 1989, ולמקום 32 ברשימת סוף השנה של תחנת הרדיו KITS Live 105 (אנ').

מאז הוציא עוד עשרות אלבומים, כשהוא מוסיף לשכלל את האלמנטים המאפיינים את יצירתו.

כמו כן, פרסם מספר ספרים, שזכו לביקורות משבחות ב-LA Times ובהגרדיאן, והוא עתיד לפרסם נובלה אוטוביוגרפית שתצא לאור ביולי 2020 - "Niche" (נישה).

מומוס ידוע כמעריץ של דייוויד בואי ורואה בו מקור השראה. לאורך הקריירה שלו ביצע מומוס לא מעט גרסאות כיסוי לשיריו של בואי ומחוות ליצירתו. בואי התייחס לכך פעמים אחדות, כאשר פרסם את מומוס באתר האינטרנט שלו, וכן קידם בעמוד הפייסבוק שלו מופע בשם "Dybbuk", בו הגיש מומוס משירי בואי.

חיים אישיים עריכה

בשני העשורים האחרונים, התגורר מומוס בלונדון, פריז, טוקיו, ניו יורק וברלין. בין השנים 20102018 התגורר באוסקה שביפן, ונכון ל-2019, הוא מחלק את זמנו בין ברלין לפריז.

הוא לקה בדצמבר 1997 בזיהום בעינו הימנית עקב שימוש בעדשת מגע שנשטפה במים מלוכלכים. הדבר גרם לו לאבד את הראייה בעין זו. מאז הוא עושה שימוש תדיר ברטייה כחלק מהמראה שלו, או לחלופין במשקפי שמש.

בן דודו הוא המוזיקאי ג'סטין קארי (אנ'), הסולן של להקת "דל אמיטרי" (אנ'). מומוס מגדיר עצמו כאתאיסט.

דיסקוגרפיה עריכה

  • Circus Maximus (1986)
  • The Poison Boyfriend (1987)
  • Tender Pervert (1988)
  • Don’t Stop The Night (1989)
  • Monsters Of Love (1990)
  • Hippopotamomus (1991)
  • The Ultraconformist (Live Whilst Out Of Fashion) (1992)
  • Voyager (1992)
  • Timelord (1993)
  • Slender Sherbert (1995)
  • The Philosophy of Momus (1995)
  • Twenty Vodka Jellies (1996)
  • Ping Pong (1997)
  • The Little Red Songbook (1998)
  • Stars Forever (1999)
  • Folktronic (2001)
  • Oskar Tennis Champion (2003)
  • Summerisle, a collaboration with Anne Laplantine (2004)
  • Otto Spooky (2005)
  • Ocky Milk (2006)
  • Joemus (2008)
  • Hypnoprism (2010)
  • Turpsycore (2015)
  • Glyptothek (2015)
  • Scobberlotchers (2016)
  • Pillycock (2017)
  • Pantaloon (2018)
  • Akkordion (2019)
  • (Vivid (2020
  • קישורים חיצוניים עריכה

    הערות שוליים עריכה

    1. ^ אורי זר אביב, עיניים עצומות לרווחה, באתר טיים אאוט תל אביב, 28 במאי 2014