מונטיאק

סוג של אייל

מונטיאק (שם מדעי: Muntiacus; ידוע גם בתור אייל נובח או אייל V), הוא סוג של אייל קטן בשבט מונטיאקים שבתת-משפחת איילי העולם הישן, אשר כולל למעלה מתריסר מינים החיים כולם בדרום-מזרח אסיה. השם המדעי הוענק לראשונה לסוג בשנת 1815 על ידי קונסטנטין סמואל ראפינסקיו, אם כי מין אחד היה מוכר לאירופאים כבר מהמאה ה-17. מקורו של השם הוא בכינוי המקומי בשפת הסונדה ממערב ג'אווה עבור האיילים הללו. מיני המונטיאקים חולקים ביניהם מאפיינים גופנים ואקולוגים דומים, והם נחשבים לבעלי חיים מסתורים למדי: על רבים מהם אין מידע רב אף שהם התגלו במאה ה-18, ומינים רבים התגלו רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20.

קריאת טבלת מיוןמונטיאק
מונטיאק מצוי
מונטיאק מצוי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילים
שבט: מונטיאקים
סוג: מונטיאק
שם מדעי
Muntiacus
רפינסק, 1815
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטומיה

עריכה
 
גולגולת אופיינית למונטיאק: גבעולים ארוכים על המצח, קרניים קטנות, וניבים ארוכים.

המונטיאקים הם איילים בגודל קטן-בינוני: המין הגדול ביותר בסוג, מגיע לגובה 90 ס"מ ולמשקל 50 ק"ג, בעוד שהמין הקטן ביותר מגיע לגובה של קצת יותר מ-40 ס"מ ולמשקל של 12 ק"ג בממוצע. מבנה הגוף של המונטיאקים עגלגל, צר ורזה, עם גב מקושת, צוואר קצר, וראש משולש. הרגליים קצרות ומוצקות, ופלג הגוף האחורי נמוך במעט מהקדמי. מאפיינים אלו מקלים על המונטיאק לחדור לתוך סבך הצמחייה. לזכרי המונטיאק יש קרניים קטנות מאוד לעומת רוב האיילים, ולרוב המינים אין כלל סיעופים. מאידך, למונטיאקים יש מאפיין ייחודי: על המצח, צומחות זוג עצמות עבות וארוכות מאוד המכונות "גבעולים", והן מחופות בפרווה צפופה; בקצה העצם, צומחת הקרן הקטנה של האייל, כך שקרניו נראות לכאורה ארוכות בעוד שבפועל אין זה כך. לכל המינים בסוג יש בחזית הפנים זוג חריצים שחורים בולטים בצורת V, אשר הובילו לאחר מהכינויים של הסוג. צבע הפרווה הנפוץ אצל מיני המונטיאק הוא כתום-צהוב עד אדמוני. אין להם סימוני פרווה יוצאי דופן, להוציא את זוג הרצועות השחורות שעל גבעולי הקרן. הפנים בצבע דהוי. מאפיין ייחודי למונטיאק אשר מצוי אצל איילים בודדים מלבדו הוא נוכחות של ניבים ארוכים הן לזכרים והן לנקבות. אצל עופרים של חלק מהמינים, הפרווה זהה לזו של הבוגרים ואינה מנומרת כפי שמתרחש אצל רוב האיילים.

מונטיאק הציצית המהווה סוג בפני עצמו, נבדל ממיני המונטיאק בדברים הבאים: צבע הפרווה שלו חדגוני וכהה, יש לו ציצת שיער ייחודית בדומה לצביון ואין לו V על המצח או גבעולים בולטים. הניבים של הזכר ארוכים מאוד יחסית למיני המונטיאק והוא גדול באופן כללי ממיני המונטיאק.

ביולוגיה

עריכה
 
מונטיאק מצוי, בבית גידול האופייני למינים בסוג.

המונטיאקים עשויים להיות פעילים במשך כל שעות היממה, אך בדרך כלל, שיא הפעילות נעשית ביום או בדמדומים. איילים אלו מעדיפים בתי גידול גשומים במיוחד המתאפיינים בצמחייה סבוכה וצפופה אשר מקשה על הטורפים לתופסם. חלקם נפוצים באזורים נמוכים, וחלקם באזורים הרריים. המונטיאק הוא בעל חיים יחידאי הנוטה לחיות בגפו מלבד עונת הרבייה. בנוסף, הוא בעל חיים טריטוריאלי המסמן את שטחו בקביעות. מערכת הרבייה לרוב פוליגמית. העופר שוהה בשבועות הראשונים לחייו בסבך הצמחייה. תזונתם של מרבית המונטיאקים מורכבת מפירות, עלים ושיחים במידה זו או אחרת, כשאחדים מהם ניזונים באופן קבוע מחולייתנים קטנים, פגרים, וביצים. על רבים מהמונטיאקים - במיוחד אלו שהתגלו בשנים האחרונות - אין שום מידע ספציפי לגבי ההתנהגות והפעילות, ומניחים שהם דומים לשאר המינים המוכרים יותר. כל המינים בסוג מפיקים קולות נביחה המשמשים כסימן אזהרה לבעלי החיים בסביבה.

אויביו של המונטיאק רבים למדי בשל גודלו הקטן; הבולטים שבהם הם הדול מצוי, הנמר ואולי גם הזבד. המונטיאקים מוגבלים לדרום-מזרח אסיה: מין אחד נפוץ בעיקר בהודו, מין אחד בסין העממית, שני מינים אנדמיים לאיים אינדונזים, והיתר, נפוצים כולם במדינות הודו-סין (במיוחד בווייטנאם, לאוס ומיאנמר). המונטיאקים הם בין מיני הפרסתנים הניצודים בכבידות ברחבי אסיה על ידי התושבים המקומיים. הם מהווים גורם חשוב בשוקי הבשר בהודו-סין, וניצודים גם עבור הקרניים או העור כמזכרות או עבור הרפואה הסינית. מספר מיני מונטיאק נפוצים במספרים גדולים עד שהציד כלל לא משפיע עליהם. מין נדיר אחד עשוי להיכחד בעתיד הקרוב עקב הציד, בעוד שאת המצב של מרבית המינים טרם ניתן להעריך.

מינים

עריכה
 
זוג מונטיאקים סינים. תמונה זאת מדגימה את המאפיינים הגופניים המשותפים למינים בסוג: פרווה כתומה-חומה, קרניים קטנות הנמצאות אצל הזכר בלבד, גבעולים, V שחור על המצח וגוף קטן ועגלגל.

קישורים חיצוניים

עריכה