מוסקבה פטושקי

ספר מאת ונדיקט ירופייב

מוסקבה-פטושקירוסית: Москва́ — Петушки́) הוא ספר של ונדיקט ירופייב, שנכתב בשנת 1969 והופץ בצורת סאמיזדאט בברית המועצות. הספר זכה למעמד של "ספר פולחן" בברית המועצות.[1]

מוסקבה פטושקי
Москва́ — Петушки́
Moscow Petushki.jpg
מידע כללי
מאת ונדיקט ירופייב
שפת המקור רוסית
סוגה נובלה
הוצאה
שנת הוצאה 1969
מספר עמודים 239
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת עם עובד
שנה 1994
תרגום נילי מירסקי
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001302644

הספר הודפס לראשונה בשנת 1973 בכתב העת "עמי" בשפה הרוסית, שיצא לאור בישראל. מאוחר יותר יצא הספר לאור גם בפריז, אך ברוסיה עצמה ראה אור רק בשנת 1989, שנה לפני מות המחבר ולאחר שמדיניות הפרסטרויקה הקלה את מגבלות הצנזורה על ספרים.

הספר תורגם מחדש לעברית בשנת 1994 בידי נילי מירסקי, ויצא לאור בהוצאת עם עובד.

עלילהעריכה

הספר מתאר את המסע הסוריאליסטי והמשעשע של הגיבור, שלרוב הוא שיכור, וניצ'קה, שהוא בן דמותו של ירופייב, ברכבת ממוסקבה אל אהובתו ובנו בפטושקי, מרחק 125 ק"מ, במטרה למצוא את הגאולה בעולם זה. בסופו של דבר הוא מוצא עצמו חזרה במוסקבה הקומוניסטית, באזור הקרמלין, אותו לא ראה עד לאותו הרגע, ומת בדקירה בגרונו.

בתחילת הסיפור וניצ'קה מתאר עצמו כמי שפוטר מעבודתו בהנחת כבלי טלפון בשל שרטוט דיאגרמות השתייה שלו ושל עמיתיו לעבודה. דיאגרמות אלו גילו מתאם ברור בין כמויות השתייה החריפה וטיפוס האישיות. וניצ'קה מבזבז את שארית כספו על מתנות לבנו, מזון לדרך וקניית משקה חריף נוסף. הוא שוקע במונולוגים ארכניים אודות היסטוריה, פילוסופיה ופוליטיקה. בנוסף הוא מתיידד עם נוסעים אחרים ודן איתם במצבה העגום של ברית המועצות תוך כדי שתייה.

הספר כתוב בסגנון ייחודי כהזיה המשולבת במתכונים של קוקטיילים מוזרים ובציטוטים תרבותיים, דתיים ופוליטיים למכביר. הוא משלב אימרות מליציות, סלנג וקללות וכן התייחסות ליצירות ספרותיות ופילוסופיות, כמו אלה של יוהאן וולפגנג גתה ועמנואל קאנט.

ביקורת פוליטיתעריכה

לאורך הספר מביע ירופייב ביקורת והתרסה כנגד המשטר הסובייטי בברית המועצות. פארפרזות על כתבי לנין שזורות לאורך הרומן. כמו כן, ישנם אזכורים ציניים של קארל מרקס, פרידריך אנגלס ואלכסנדר הרצן. במהלך הספר מוזכרים אישים כמו ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר, תוך ביקורת מרומזת על תמיכתם במדיניות הגולאג'ים בברית המועצות.

קיימת ביקורת גם על היחס של המשטר הסובייטי לנצרות. ירופייב מביע רגשות דתיים ואף חוזר לנצרות הקתולית ולא לנצרות הפרבוסלבית הנהוגה ברוסיה. דוגמא מוקצנת לכך היא רפרנס לרעיון הפניית הלחי השניה בו וניצ'קה מתקין קוקטייל בשם "מעי הכלבה" וטוען שאחרי שתייתו "אדם מגיע לכזאת דרגה של רוחניות שאפשר לירוק עליו במשך מחצית השעה והוא לא יגיד דבר".

כמו כן, מביע הסופר יחס חיובי לישראל. למשל, הוא מספר לפועליו שעבדו איתו בהנחת כבלי הטלפון על משה דיין ויוסף תקוע, ודבריו נוגדים את קו ההסברה הרשמי של הקרמלין שהיה בעד מדינות ערב.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נילי מירסקי, מוסקבה פטושקי - אחרית דבר לספר, תל אביב: עם עובד, 1994
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.