אבא אבן

דיפלומט ומדינאי ישראלי

אַבָּא שלמה אֶבֶן (2 בפברואר 191517 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי. כיהן כסגן ראש ממשלת ישראל, שר החוץ, שר החינוך וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, וכן כשגריר ישראל באומות המאוחדות ובארצות הברית.

אבא אבן
אבא אבן, 1970
אבא אבן, 1970
אבא אבן, 1970
לידה 2 בפברואר 1915
י"ח בשבט ה'תרע"ה
קייפטאון, דרום אפריקה
פטירה 17 בנובמבר 2002 (בגיל 87)
י"ב בכסלו ה'תשס"ג
מרכז רפואי רבין, ישראל
שם לידה אוברי סולומון
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1946
מקום קבורה בית העלמין, כפר שמריהו
השכלה אוניברסיטת קיימברידג'
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפא"י, המערך, העבודה
בת זוג סוזי אבן
סגן ראש ממשלת ישראל ה־2
26 ביוני 196312 בינואר 1966
(שנתיים ו־28 שבועות)
תחת ראש הממשלה לוי אשכול
אליעזר קפלן (עד 1952)
שר החוץ ה־3
12 בינואר 19663 ביוני 1974
(8 שנים ו־20 שבועות)
תחת ראשי הממשלות לוי אשכול, יגאל אלון, גולדה מאיר
שר החינוך ה־6
3 באוגוסט 196026 ביוני 1963
(שנתיים ו־46 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
שר בלי תיק
17 בדצמבר 19593 באוגוסט 1960
(33 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
חבר הכנסת
30 בנובמבר 195921 בנובמבר 1988
(29 שנים)
כנסות 411
יו"ר ועדת החוץ והביטחון
23 בפברואר 198319 בנובמבר 1988
(5 שנים ו־38 שבועות)
שגריר ישראל בארצות הברית ה־2
19501959
(כ־9 שנים)
תחת שרי החוץ משה שרת וגולדה מאיר
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־1
19491959
(כ־10 שנים)
תחת שרי החוץ משה שרת וגולדה מאיר
נשיא מכון ויצמן למדע ה־2
19591967
(כ־8 שנים)
פרסים והוקרה
פרס ישראל (2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל[1]. בשנת 1960 התקבל כחבר הישראלי הראשון באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

ביוגרפיה עריכה

תחילת דרכו עריכה

 
אבא אבן עם משה שרת ומשלחת ישראל לאו"ם, בשנת 1950

אבן נולד כאוֹבְּרִי סוֹלוֹמוֹן (Aubrey Solomon) ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה להורים יהודים ממוצא ליטאי שעברו לדרום אפריקה מאנגליה. בשנת 1920 חזרה המשפחה ללונדון[2]. אביו, מאיר סולומון, נפטר, ואימו נישאה שנית, לד"ר יצחק אִיבָּן. הוא קיבל את שמו של אביו החורג ונקרא אוֹבְּרִי אִיבָּן (Aubrey Eban), גדל והתחנך על ערכים יהודיים וציוניים. אמו הייתה מזכירתו של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ודוברה המפורסם של התנועה[3].

הוא התמחה באוניברסיטת קיימברידג' בשפות שמיות (עברית וערבית) וכן בשפה הפרסית, ושימש עמית מחקר באוניברסיטה. בין היתר חקר את השפעת השפה הערבית על ספרות ימי הביניים וכן העביר הרצאות על תור הזהב של הספרות העברית בספרד. בתקופת לימודיו כיהן כנשיא אגודת הסטודנטים, היה שותף מייסד של סיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה, היה פעיל בתנועת הנוער הציונית FZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והוותיקה בבריטניה, ואף שימש עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".

במלחמת העולם השנייה שירת כקצין מודיעין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר (שם פגש את סוזי, אשתו לעתיד) ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה. בין תפקידיו השונים, שימש איש הקשר של המודיעין הבריטי עם ההנהגה הציונית בארץ ישראל וכיהן בהנהלת בית הספר ללימודי ערב, בו גם לימד ערבית[4]. הוא השתחרר בדרגת מייג'ור (מקבילה לדרגת רב-סרן בצה"ל). בתום המלחמה, ועם שחרורו מן הצבא הבריטי, עלה לארץ ישראל (שנת 1946), והצטרף אל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא היה קצין הקשר של הסוכנות היהודית לוועדת אונסקו"פ[5].

אבן היה יד ימינם של משה שרת וחיים ויצמן במאבק המדיני והדיפלומטי לקראת אישור תוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר 1947. לאחר קבלת ההחלטה על החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, המשיך לפעול בוושינגטון ובניו יורק למען מימוש ההחלטה ויישומה ונגד המגמות לעכב את ביצועה. כישוריו הדיפלומטים יחד עם האנגלית המשובחת והיותו נואם בחסד השפיעו רבות על חברי הוועדה[6]. לאחר הקמת המדינה התמנה לנציג ישראל בארגון האומות המאוחדות ולאחר כשנה לשגרירהּ באו"ם.

דיפלומטיה עריכה

 
שר החינוך אבא אבן עם מנהל ההסברה יהודה אילן, במסיבת עיתונאים, 1961
 
אבא אבן ודוד הכהן בחיל הים ליד חרטום אח"י אילת (א-16)

ב-28 במאי 1950, בגיל 35, מונה אבן לשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם[7] (בשני התפקידים החזיק עד קיץ 1959). במסגרת תפקיד זה ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל. ב-1953 מונה לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם.

בשנת 1955 היה אמור להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג, אבל נשיא אינדונזיה סוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצד מדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה, שהפכה במה להשמצתה.

בתפקידיו באו"ם ובוושינגטון עיצב אבן את הפעילות הדיפלומטית ואת מערכת ההסברה של ישראל. בתקופתו הושג הסיוע הכלכלי הראשון של ארצות הברית לישראל, הוקם מפעל "הבונדס", וביוזמתו נוסד ארגון השדולה האמריקני למען ישראל, איפא"ק, וכך התמסדה פעילותה של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית. במאי 1959 קיבל אזרחות ישראלית, לאחר שהתברר שברשותו רק דרכון דיפלומטי ישראלי ושמו אינו מופיע בפנקס הבוחרים[8].

פעילותו הפוליטית עריכה

בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 נבחר אבן לראשונה לכנסת מטעם מפא"י ומונה לשר בלי תיק בממשלת בן-גוריון. בין השנים 19601963 שימש שר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 1963–1966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים 1958–1966 כיהן כנשיא מכון ויצמן למדע.

במשרד החוץ עריכה

 
שר החוץ אבא אבן מבקר בחיל הים בליווי אברהם בוצר 20 באפריל 1970

החל משנת 1966 כיהן אבן כשר החוץ בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד 1974. אבן הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר החוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטיל אמברגו צבאי על ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים השתתף אבן בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב.

לאחר מלחמת יום הכיפורים ייצג אבן את ישראל בניסוחה של החלטה 338. בהמשך להחלטה זו עמד אבן בראש משלחת ישראל לועידת ז'נבה - ועידת השלום הראשונה (1973). אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם ראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר.

בעקבות החשש ששמעון פרס, נציג רפ"י, יזכה בבחירות לראשות המפלגה, הציע אבן לפנחס ספיר את מועמדותו, כאיש מפא"י ותיק, לראשות הממשלה. ספיר סירב לכך בטענה שאבן לא יצליח בהתמודדות ושעדיף למצוא מועמד שיחסום את פרס. אבן נפגע מכך, כיוון שלדעתו היה בידי ספיר לתת לו את התפקיד. אבן התרגז אף יותר כשגילה שמועמדו של ספיר מול פרס היה יצחק רבין, שאיתו היו לאבן יחסים מתוחים עוד מימיו של האחרון כשגריר בארצות הברית. אבן תמך בפרס בבחירות המקדימות לראשות המפלגה, אולם רבין ניצח. לאחר מכן סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, ורבין מינה את יגאל אלון כשר החוץ במקום אבן.

לאחר בחירות 1984 עריכה

אחרי בחירות 1984 כיהן אבן במשך 5 שבועות כיושב הראש הזמני של הכנסת ובתקופה זו הנהיג את הכנסת בהומור ובחן נדירים.

בשנים 19841988, במהלך כהונתה של הכנסת ה-11, כיהן אבן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית.

אבן דגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים, ונהג לומר ש"הפלסטינים לעולם אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". בריאיון לדר שפיגל בשנת 1969 אמר: "מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ"[9]. עם תחילת האינתיפאדה הראשונה ב-1988 הכריז שהוא דוגל בפתרון שתי המדינות, מאחר שיש רוב יהודי יציב במדינת ישראל ורק חלוקה תבטיח רוב כזה בעתיד[10].

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה להבחירות לכנסת ה-12 שנערכו ב-1988 לא נבחר בהתמודדות על מקומות גבוהים ברשימה (העשיריה הראשונה והשנייה) והעדיף לפרוש מהמרוץ. הוא התמנה ליו"ר מועצת המנהלים של בית ברל, ושימש בתפקיד שנים אחדות. בשנותיו האחרונות פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את זמנו לכתיבה, להוראה ולהרצאות.

לאחר פרישתו עריכה

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שנחשבת לאחת שהציבור לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך לסמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם. מאידך, שימושו המוגזם לעיתים באנגלית המשולבת במשלבים גבוהים, גררו הערות סאטיריות שונות, כמו זו של אפרים קישון: "מדוע האזין נציג בלגיה לאו"ם לתרגום הסימולטני לסינית?", והתשובה: "גם הוא נבהל מהאנגלית האוקספורדית של אבא אבן"[11].

כישרון זה בא לידי ביטוי ב-1984 בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, וסקרה את תולדות עם ישראל. אבן היה עורך ומגיש הסדרה. הסדרה הופקה בעלות של 10 מיליון דולר, שודרה ברשת הטלוויזיה הציבורית של ארצות הברית PBS, וזכתה לכ-30 מיליון צופים[12]. אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".

בשנת 2001 זכה אבן בפרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[13], יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס ורעייתו סוזי קבלה את הפרס בשמו.

 
אבא וסוזי אבן, 15 באפריל 1966, צלם- דן הדני, מאוספי הספרייה הלאומית, ישראל.
 
קבר אבא אבן ורעייתו סוזי בבית העלמין בכפר שמריהו

אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו[14].

חיים אישיים עריכה

אבן היה נשוי לסוזי לבית אמב"ש, אחותה של אורה הרצוג, אשתו של חיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אבן שירת כקצין במטה הצבא הבריטי בקהיר. חיילים יהודים שהוצבו בקהיר, נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, ואבן הכיר בביקורים אלה את סוזי. שנים רבות הייתה סוזי אבן נשיאת האגודה למלחמה בסרטן בישראל. בנם עֵלי (יליד 1950) הוא נגן קלרינט ופרופסור למוזיקה, ובתם גילה (ילידת 1954) היא בונת גיטרות. בת נוספת שנולדה ב-1952 נפטרה בינקותה.

עץ משפחת הרצוג עריכה

ליבה-מרים לבית סירוביץ
 
יואל לייב הלוי הרצוג
 
שמואל יצחק הילמן
 
חיה-שיינה לבית פוקמפנר
 
יחיאל מיכל שטיינברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק אייזיק הלוי הרצוג
 
 
 
שרה הרצוג
 
שמחה אמב"ש
 
לאה אמב"ש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פנינה הרצוג
 
יעקב הרצוג
 
חיים הרצוג
 
אורה הרצוג
 
סוזי אבן
 
אבא אבן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צביה ברין
 
שאול אפק
 
אורי אפק
 
 
 
 
 
 
עלי אבןנסים גאון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיכל הרצוג
 
יצחק הרצוג
 
מיכאל הרצוג
 
רונית הרצוג
 
יואל הרצוג
 
מרגרט הרצוג
 
 
 


הנצחתו עריכה

 
לוח לזכרו של אבא אבן, בכניסה לבניין משרד החוץ בירושלים

במרכז הבינתחומי הרצליה פועל מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית בראשות השגריר רון פרושאור. זהו מכון מחקר פרואקטיבי הפועל לקידום דיפלומטיה חדשנית בישראל ובעולם.

במכון טרומן, אשר באוניברסיטה העברית, הוקם המרכז לדיפלומטיה ישראלית ע"ש אבא אבן, העוסק בקשר עם שגרירים ונציגים פרלמנטריים ואחרים מרחבי העולם. במכון גם שמור ארכיונו הפרטי של אבן.

בחודש ספטמבר 2006 הוצא לזכרו בול עם דיוקנו על ידי השירות הבולאי. לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדה לוח זיכרון לזכרו. בירושלים נקרא רחוב על שמו ובהרצליה מקשרת שדרה על שמו את העיר עם שכונת הרצליה פיתוח.

ספריו עריכה

  • ארצי: עשרים וחמש שנות המדינה, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, תשל"ג 1972
  • עמי: ההיסטוריה של עם ישראל (מאנגלית: שמואל גילאי), תל אביב: בוסתן, 1972
  • תוכנית שלום - מדוע?, צופית: בית ברל, תשל"ה 1975
  • פרקי חיים, תל אביב: ספרית פועלים, 1978
  • מורשת: עם ישראל בתרבות האנושית (מאנגלית: יחיעם פדן), תל אביב: סטימצקי, 1985
  • הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989
  • דברים על החינוך בדור הדעת (ליקט וערך: יוסף יונאי), ירושלים: משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, תשס"ג 2002

לקריאה נוספת עריכה

  • רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ, 2003.
  • סוזי אבן, אשת השגריר, תרגם מאנגלית: דניאל בלוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
  • Robert St. John, Eban - Biography of Abba Eban (W h Allen, 1973)(Doubleday, 1972)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מידע אודות אבא אבן, אתר ההנצחה של משרד החוץ
  2. ^ נציג ישראל באו"ם, דבר, 17 ביוני 1948
  3. ^ על משפחתו ראו: יעקב הדס, הסבא והנכד (משפחתו וחינוכו של אבא אבן), דבר, 7 בינואר 1949, המשך
  4. ^ ביה"ס ללימודי ערב יוצא את ירושלים, המשקיף, 26 באוגוסט 1947
  5. ^ מייג'ור איבן - קצין הקשר היהודי, המשקיף, 4 ביוני 1947
    מתגברת הנטיה בבריטניה לתמוך בהמלצות הרוב, הַבֹּקֶר, 11 בספטמבר 1947
  6. ^ אלעד בן-דרור, 3, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 78, מסת"ב 9789652174338. (בעברית)
  7. ^ א. אבן – שגריר ישראל בארה"ב, דבר, 28 במאי 1950
  8. ^ אבן התאזרח – ויוכל לבחור ולהיבחר, מעריב, 25 במאי 1959
  9. ^ DIE SACKGASSE IST ARABISCH - SPIEGEL-Gespräch mit Israels Außenminister Abba Eban, DER SPIEGEL, 27.01.1969
  10. ^ אבא אבן, עכשיו חוזרת ההכרה, כי ימי שליטתנו בשטחים ספורים, כותרת ראשית, 10 בפברואר 1988
  11. ^ שנינות סאטיריות של קישון על האנגלית הנמלצת של אבן, פורסמו בווריאציות נוספות, למשל תיאורו כמי ש"עבר מבלי משים לשפה הוולשית העתיקה" וגרם לנציגי אנגליה לבקש תרגום. או התפעלותו של ישראלי מצוי מנאומו של אבן "בן-חיל הוא, אבא שלנו, משפטים שלמים לא הבנתי...".
  12. ^ חנוך מרמרי, טלוויזיה: "תהילה" של העם היהודי, חדשות, 30 בנובמבר 1984
  13. ^ ראלי סער, פרס ישראל למפעל חיים לאבא אבן, יצחק שמיר ומרדכי בן פורת, באתר הארץ, 15 במרץ 2001
  14. ^ אבי כצמן, מת אבא אבן, "קולה של ישראל", באתר הארץ, 17 בנובמבר 2002
אבא אבן - תבניות ניווט