מוריס סראי

איש צבא צרפתי

מוריס סראיצרפתית: Maurice Sarrail;‏ 4 במאי 185623 במרץ 1929) היה גנרל צרפתי, מפקד כוחות בחיל הרגלים, אשר לחמו בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. סראי כיהן כמפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית ובהמשך מונה לנציב העליון השלישי בשטחי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון, שם היה אחראי לדיכוי המרד הדרוזי ב-1925.

מוריס פול אמנואל סראי
Maurice Paul Emmanuel Sarrail
הגנרל מוריס סראי
הגנרל מוריס סראי
לידה 4 במאי 1856
קרקסון, האימפריה הצרפתית השנייה צרפתצרפת
פטירה 23 במרץ 1929 (בגיל 72)
פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפתצרפת
מקום קבורה האינווליד
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית סן-סיר עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הצרפתיהצבא הצרפתי צבא צרפת
תקופת הפעילות 18771925 (כ־48 שנים)
דרגה גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-12
מפקד הדיוויזיה ה-4
מפקד הקורפוס ה-8
מפקד הקורפוס ה-6
מפקד הארמייה השלישית
מפקד צבא בעלות הברית של המזרח
הנציב העליון השלישי בשטחי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון ואחראי לדיכוי המרד הדרוזי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
אות לגיון הכבוד
צלב מלחמת העולם הראשונה
מדליה צבאית על שרות מופתי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תחילת הקריירה

עריכה

ב-1875 החל סראי את לימודיו באקדמיה הצבאית סן-סיר ולאחר סיום לימודיו, הצטרף לחיל הרגלים הצרפתי ושרת באלג'יריה ודרום תוניסיה. בין 18831885 נשלח לאקדמית המלחמה הצרפתית והוכשר לתפקידי פיקוד ומטה .[1]

ב-1900 מונה לעוזר שר המלחמה הצרפתי ופיתח קשרים עם חוגי השמאל הפוליטי בצרפת.[1] סראי נודע בהמשך כסוציאליסט נלהב ומובהקות דעותיו הפוליטיות גרמה לאמביוולנטיות ביחס אליו בקרב הקצונה הבכירה וחוגי הממשל.[2] סראי המשיך לבצע תפקידי מטה ובין 19071911 כיהן כקצין הרגלים הראשי במשרד המלחמה הצרפתי.

ב-27 במרץ 1911 הוא הועלה לדרגת גנרל של דיוויזיה ומונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-12, וב-1 באוקטובר 1913 מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-4. ב-1 בנובמבר 1913, הוא מונה למפקד הקורפוס ה-8, וב-24 באפריל 1914 מונה למפקד הקורפוס ה-6, תפקיד בו כיהן עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.[1] במקורות מסוימים נטען, כי קשריו הפוליטיים הם שהובילו למינויו לתפקיד.[3]

מלחמת העולם הראשונה

עריכה

עם פרוץ המלחמה כיהן סראי כמפקד הקורפוס ה-6 שהיה חלק מהארמייה השלישית. ב-2 בספטמבר 1914 מונה למפקד הארמייה השלישית והשתתף עימה בקרב הראשון על המארן, תוך שכוחותיו בולמים את התקפות הגרמנים. סראי הרבה למתוח ביקורת גלויה כנגד הרמטכ"ל הצרפתי ז'וזף ז'ופר והדבר היה לצנינים בעיני ראשי המטה הכללי הצרפתי. ב-22 ביולי 1915 הדיח ז'ופר את סראי מכל תפקידיו, אך בשל קשריו הפוליטיים אולץ הרמטכ"ל הצרפתי להחזירו לשירות פעיל.[4] בשלהי 1915 מונה סראי לפקד על כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית והצליח תוך זמן קצר לבלום את התקדמות צבא ממלכת בולגריה לכיוון העיר סלוניקי. בנובמבר 1916 הצליחו כוחותיו לכבוש מחדש את העיר ביטולה לאחר קרב קשה בו נתגלו כשלים פיקודיים ותקשורתיים בהפעלת כוחות מדינות ההסכמה.[4] בנוסף במהלך הקרבות פעל סראי להדחתו של קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון בניגוד לעמדה הרשמית של ממשלתו,[2][4] לא זו אף זו, לסראי הייתה מערכת יחסים עכורה מול סגל הפיקוד הבריטי בכלל והגנרל ג'ורג' מילן בפרט ולדבר נודעה השלכה על תפקוד הכוחות בחזית.[5] ב-14 בדצמבר 1917 הודח סראי מתפקידו על ידי ראש הממשלה ז'ורז' קלמנסו ובמקומו מונה הגנרל אדולף גיומא.[1]

שלהי הקריירה ואחריתו

עריכה

באפריל 1918 הועבר סראי למערך המילואים הצרפתי. ביוני 1924 ניצח השמאל הרדיקאלי בבחירות בצרפת ואדואר אריו הפך לראש הממשלה. בנובמבר מינה אריו את סראי לתפקיד הנציב העליון הצרפתי בסוריה ובלבנון[3] ובינואר 1925 הגיע לביירות.[6] הוא כיהן כנציב העליון מ-2 בינואר ועד 4 בנובמבר 1925.[7]

מתוקף תפקידו הפך סראי למפקד העליון של "צבא הלבאנט" הצרפתי. במהלך 1925 פעל בכח רב ובנוקשות לדיכוי המרד הדרוזי ובשל כך הודח מתפקידו, נקרא לשוב לצרפת ועם הגיעו שוחרר מהצבא. סראי נפטר מדלקת ריאות ב-23 במרץ 1929 ונקבר באינווליד אשר ברובע השביעי של פריז.[4]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מוריס סראי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 "הגנרל מוריס סראי" באתר marianne.net (בצרפתית).
  2. ^ 1 2 הגנרל מוריס סראי, באתר spartacus.schoolnet (באנגלית) (הקישור אינו פעיל).
  3. ^ 1 2 הגנרל מוריס סראי, באתר firstworldwar.com (באנגלית).
  4. ^ 1 2 3 4 הגנרל מוריס סראי, באתר fr.academic.ru (בצרפתית).
  5. ^ אינצקלופדיה לתולדות מלחמת העולם הראשונה, "סר ג'ורג' פרנסיס מילן", באתר גוגל ספרים (באנגלית).
  6. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 192.
  7. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 481.