המושל הכללי של הודו

משרה היסטורית באימפריה הבריטית
(הופנה מהדף מושל הודו)

המושל הכללי של הודו שכונה גם "המשנה למלך של הודו"[דרושה הבהרה]אנגלית: Governor-General of India; Viceroy of India) היה המושל הכללי של הודו הבריטית וראש המנגנון השלטוני של הממשל הבריטי בהודו ובפרובינציות שלה ("הראג' הבריטי") כלומר השטחים הנמצאים כיום במדינות הודו, פקיסטן, בנגלדש, בורמה וסרי לנקה. התפקיד התקיים עוד מזמן שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית על חלקים מתת-היבשת ההודית, הפך לתפקיד שלטוני (שהונחה על ידי השלטון המרכזי בלונדון באמצעות המשרד לענייני הודו) בתקופת השלטון הישיר של הממלכה המאוחדת על הודו (1853-1947) ובין קבלת העצמאות של הודו ופקיסטן (1947) ועד 1950 היה נציג מלך הממלכה המאוחדת בתפקידו כקיסר הודו ופקיסטן (תפקיד זה הוחלף על ידי נשיא הודו ונשיא פקיסטן).

המושל הכללי של הודו
Governor-General of India
לורד ויליאם בנטינק, מושל הודו הראשון
לורד ויליאם בנטינק, מושל הודו הראשון
תחום שיפוט הודו הבריטית
מעון רשטרפטי בהוון עריכת הנתון בוויקינתונים
איוש ראשון לורד ויליאם בנטינק
איוש אחרון צ'קרברתי רג'אגופלאצ'ארי
תאריך ביטול המשרה 26 בינואר 1950
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דגל המושל הכללי של הודו (1885-1947)
מעון הקיץ של המושל בשימלה
המושל ג'ורג' נתניאל קרזון ורעייתו על גבי פיל במעמד רשמי בדלהי, 1902

היסטוריית התפקיד

עריכה

בשנת 1600 נוסדה חברת הודו המזרחית הבריטית כחברה ציבורית למסחר, בעיקר מסחר תבלינים עם הודו וציילון. בין השנים 16121757 התאפיינה הנוכחות הבריטית בהודו באופן של ערי מסחר המוגנות על ידי מצודות עם חילות מצב מצומצמים. ערים אלו התרכזו תחילה לאורך החוף המערבי ובהמשך גם בחוף המזרחי, עד למפרץ בנגל, כאשר הערים המרכזיות היו קולקטה, בומביי ומדראס, שהפכו לימים למרכזי השלטון של שלושת מחוזות השלטון בהודו. ניצחון כוחות חברת הודו המזרחית בקרב פלסי (1757) היה נקודת מפנה במעורבות הבריטית בהודו משום שציין את השלב בו חברת הודו הבריטית התחילה לשלוט ישירות על טריטריות בהודו.

תפקיד המושל הכללי

עריכה

ממשלת בריטניה, שהבחינה בתפקוד לקוי של החברה, ייסדה במסגרת חוק הרגולציה של 1773 (Regulating Act of 1773) שני גופים שנועדו לפקח על פעילות החברה, תפקיד "המושל הכללי של פורט ויליאם" (קולקטה) ו"המועצה העליונה של בנגל". המושל הכללי והמועצה, שנבחרו לתקופות כהונה של חמש שנים, פיקחו לא רק על בנגל אלא גם על האחזויות החברה בפונג'ב, בומביי, מדראס ואוטר פרדש (אגרה ואווד). חוק הצ'רטר של 1833 הקנה מעמד חוקי לפיקוח המושל הכללי על כל השטחים הבריטיים בהודו.

במאי 1857 התפרץ המרד ההודי ברחבי צפון ומרכז הודו. כתוצאה מהטראומה שבהתפרצות הדרמטית של המרד וניהולו הבעייתי, למרות הדיכוי שלו לבסוף, בוטל שלטון החברה המזרחית ההודית וזה הוחלף בשלטון ישיר של הממלכה המאוחדת. החל מאוגוסט 1858, כוחות צבא הודו הבריטית וגופי הניהול והאדמיניסטרציה עברו לידי השלטון הבריטי. לשם כך הוקם המשרד לענייני הודו בממשלה הבריטית שהיה אחראי לניהול הודו בפיקוח הפרלמנט ותפקיד המושל הכללי (שנקרא כעת "המשנה למלך - Viceroy") הוגדר כנציג השלטון המרכזי וראש המנגנון השלטוני.[1]

מתחת למושל הכללי התקיימה היררכיה שלטונית, שחילקה את הודו לפרובינציות, כאשר בראש כל אחת מהן מנגנון של מושלים, תתי-מושלים, נציבים ואנשי מנהל. ראשי המנגנון (המושל הכללי ומושלי הפרובינציות) התמנו על ידי ממשלת בריטניה, בעוד הפקידים בדרגים הנמוכים יותר מונו על ידי המושל הכללי או בהרשאתו.

מוסדות בממשל הכללי

עריכה
 
פגישת מועצת הנסיכים בראשות ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו, 1941

מועצת הודו

עריכה

כבר לפי החוק מ-1773 סייעה בידי המושל מועצה מייעצת שמנתה ארבעה דירקטורים מחברת הודו המזרחית הבריטית, בהצבעות לגבי החלטות היה לכל אחד מהם קול ולמושל היו שני קולות. כוחה של המועצה ירד עם הזמן, מספר חבריה הופחת לשלושה וב-1786 חדלו המלצותיה להיות מחייבות. ב-1853 החליף השלטון המרכזי את החברה. שלושה חברי מועצה התמנו על ידי מזכיר המדינה לענייני הודו וחבר נוסף היה מינוי של המלך, חבר נוסף זה הצטרף לדיוני המועצה רק בסוגיות עקרוניות. חוק מועצת הודו מ-1861 קבע את מספר החברים הממונים על ידי המלך לשניים. יחד עם השלושה שמונו על ידי המשרד לענייני הודו, עמדו חמישה אלה בראש המחלקות הביצועיות של השלטון. מושל הודו יכול היה לצרף למועצה בין 6 ל-12 חברים נוספים (המספר עלה ל-16 ב-1892 ול-60 ב-1909). המועצה המורחבת שימשה כגוף המחוקק לכל ענייני הפנים של הראג' הבריטי.

המועצה קיבלה סמכויות נרחבות ב-1919[2] כמועצת המדינה והגוף המחוקק לענייני פנים (Council of State and a Legislative Assembly), אך עם זאת למושל הייתה סמכות לפעול ללא הרשאת המועצה בנושאים בעלי חשיבות פוליטית או ביטחונית וכן במסגרת מצב חירום, הוקנתה לו זכות וטו, זכות לעצירת כל דיון וזכות להעביר כל חוק, גם אם רק נציג בודד תמך בו. כן נקבע אז לראשונה שבמועצה ישתתפו לפחות שלושה נציגים הודים מקומיים.

נסיכויות ומועצת הנסיכים

עריכה

המושל הכללי כיהן גם כריבון הנסיכויות ונשא לפיכך בתארים ניזאם (שליט) של היידראבאד, מהראג'ה של מייסור, מהראג'ה של גווילורמאדהיה פרדש), מהראג'ה של ג'אמו וקשמיר ומהראג'ה של ברודה (גוג'ראט), כאשר הנציגות המונרכית המקומית פועלת תחתיו. ב-1920 נוסדה מועצת הנסיכים, אשר התכנסה מדי שנה בראשות המושל הכללי, אשר איפשרה לנציגי הנסיכויות המקומיים להביא את צורכיהם ישירות בפני השלטון. למועצה התקיימו ועדות מתמידות בנושאים שונים שעסקו במנהל שוטף בין פגישות המועצה. המושל הכללי היה גם אחראי על חלוקת תוארי "חאן סאהיב".

המושלים הכלליים

עריכה
 
הלורד קנינג, המושל הכללי הראשון.
 
ג'ורג' נתניאל קרזון, המושל ה-11.
 
רופוס אייזקס, המושל ה-15.
 
ארצ'יבלד וייוול, המושל ה-19.
כרונולוגיית המונרכיה והמושלים-הכלליים של הודו
מלך בריטניה המושל הכללי אירועים עיקריים
ויקטוריה צ'ארלס קנינג, רוזן קנינג
1858 - 1862
‏1858: מעבר השלטון על הודו מחברת הודו המזרחית לפרלמנט הבריטי.
ארגון מחדש של צבא הודו תחת פיקוד הצבא הבריטי.
1860: רעב גדול בדואב, צפון הודו.
1861: חוק מועצת הודו וחוק המשטרה בהודו (יצירת מועצה פרלמנטרית למשרד הודו ומשטרה אזרחית הודית).
ג'יימס ברוס, רוזן אלגין
1862 - 1863
ג'ון לורנס, ברון לורנס
1869 - 1864
‏1864-65: מלחמת דואר.
1866: הרעב באוריסה, בנגל.
1869: הרעב הראג'פוטנה, מרכז הודו.
1869: סיפוח איי ניקובר.
ריצ'רד בורק, רוזן מאיו
1872 - 1869
פיתוח נרחב של רשת הכבישים ופסי הרכבת, הקמת משרד החקלאות בהודו.
1872: הקמת המושלות של איי אנדמן וניקובר
רצח ריצ'רד בורק באיי אנדמן.
תומאס ברינק, רוזן נורט'ברוק
1876 - 1872
‏1873-1874: הרעב בביחר.
1874-75: ביקור הנסיך, לעתיד המלך אדוארד השביעי.
רוברט בולוור, רוזן ליטון
1880 - 1876
בלוחיסטאן הופכת למושלות.
1877: טקס ההכתרה הרשמי של המלכה ויקטוריה כקיסרית הודו בדלהי.
1876-78: 5.2 מיליון הרוגים במהלך 'הרעב הגדול'.
1878-80: המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה.
ג'ורג' רובינסון, המרקיז ריפון
1884 - 1880
התפתחויות בחינוך, הקמת משרד החינוך ותחילת הבניה של אוניברסיטת פונג'אב בלהור. הרחבת רשת פסי הרכבת.
פרדריק המילטון, המרקיז דופרין
1888 - 1884
‏1885: המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית.
הנרי פטי-פיטסמוריס, מרקיז לנדסאון
1894 - 1888
התחזקות אזור הגבול הצפון-מערבי.
היווסדות 'חיילי השירות האמפריאלי', חיילים הניתנים על ידי ממלכות חסות לשירות האימפריה הבריטית.
1893: היווסדותו של 'קו דוראנד', קו גבול בין הודו הבריטית לאפגניסטן. קביעתו של הגבול בין בורמה לסיאם.
ויקטור ברוס, רוזן אלגין
1899 - 1894
שינוי מבנה צבא הודו (משלוש ארמיות לארבעה פיקודים).
1896: המגפה הבובנית פוקדת את בומביי ואת קולקטה (1898). התפרצות מהומות כתוצאה מהמגפות.
אדוארד השביעי ג'ורג' נתניאל קרזון
1905 - 1899
‏1899-1900: הרעב הגדול בהודו. התפרצות מחודשת של המגפה הבובנית, כמיליון הרוגים.
הקמת משרד המסחר והתעשייה בהודו.
1901: הקמת 'מחוז הגבול הצפון-מערבי' בתור מחוז בעל מושל גבוה.
1903: אדוארד השביעי מוכתר קיסר הודו בדורבר דלהי לאחר מותה של ויקטוריה שנתיים קודם לכן.
1904: חוק הארגון מחדש של אוניברסיטאות הודו וחוק שימור אתרים ארכאולוגים.
מחוז אווד ו-'המחוזות הצפון-מערביים' מאוחדים לכדי 'המחוזות המאוחדים'.
1905: פיצול מחוז בנגל והקמת מחוז 'מזרח בנגל ואסאם'.
גילברט אליוט, הרוזן מינטו
1910 - 1905
ג'ורג' החמישי צ'ארלס הרדינג, הברון הרדינג
1916 - 1910
‏1911: ביקור המלך ג'ורג' החמישי.‏ מעבר עיר הבירה של הודו מקולקטה לעיר החדשה ניו דלהי.
1912-29 בנייה של ניו דלהי.
1914-18 מלחמת העולם הראשונה.
פרדריק טסינגר, הוויקונט צ'למספורד
1921 - 1916
‏1917: צבא הודו משתתף במערכה במסופוטמיה.
1918: צבא הודו משתתף בקרב מגידו
1919: חוק ממשלת הודו, 1919, המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית.
רופוס אייזקס, המרקיז מרדינג
1926 - 1921
אדוארד ווד, הרוזן מהליפקס
1931 - 1926
פרימן תומאס, המרקיז מווילינגטון
1936 - 1931
חוק ממשלת הודו, 1935
אדוארד השמיני ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו
1943 - 1936
ג'ורג' השישי ארצ'יבלד וייוול, הרוזן ובל
1947 - 1943
לואי מאונטבאטן, הרוזן מאונטבאטן
1947
סיום השלטון הבריטי בהודו, חלוקת הודו הבריטית לדומיניונים של הודו ופקיסטן.
צ'קרברתי רג'אגופלאצ'ארי
1947 - 1950
המושל הכללי האחרון לפני הפיכתה של הודו לרפובליקה והיחיד במהלך הדומיניון של הודו

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מכוח חוק Government of India Act 1858
  2. ^ במסגרת Government of India Act 1919