מרד עוראבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, עריכה קלה |
|||
שורה 27:
==רקע==
מצרים של שנות ה-70 של [[המאה ה-19]] הייתה תחת [[כיבוש]], מושחתת ובמצב של חורבן כלכלי. חובות עצומים שנגרמו לה על ידי [[איסמעיל פאשה]], שליט מצרים, לא שולמו; בעלי החוב, הבנקים האירופאיים, שלחו באי כח משלהם, ובעצם כלכלת מצרים נשלטה על ידי [[צרפת]] ו[[בריטניה]]. כשניסה
המעמדות הגבוהות של מנהל המדינה, הצבא ועולם העסקים המצרי היו נתונים להשפעתה של אירופה, ולמעשה היו נתונים לשליטתם, משום שהם השקיעו כסף רב יותר מהמצרים עצמם. בתוך מצרים הוקמה מערכת משפט נפרדת לאירופאים. הדבר הכעיס את המצרים הצעירים וחדורי המוטיבציה במנהל האזרחי והצבאי, שהרגישו ששליטתם של האירופאים בעמדות הגבוהות במדינה מונעת את קידומם האישי. גם האיכרים המצרים, הפלאחים, שמסים כבדים הושתו עליהם, התלוננו על כך שהכסף מגיע לאירופאים שחיו בעושר יחסי.
שורה 41:
[[אחמד עוראבי]] היה קצין מצרי, מפקד [[גדוד]] בצבא המצרי. במהלך שירותו הצבאי אימץ השקפה לאומנית, שהתחזקה בעקבות מלחמת אתיופיה-מצרים, ובשנת [[1879]] הוא הקים את המפלגה הלאומנית המצרית.
ביולי [[1880]] הוציא שר המלחמה [[עות'מאן רפקי]] צו המגביל את השירות בצבא לארבע שנים. הדבר התפרש על ידי עוראבי וקבוצתו כצו שנועד למנוע מחיילים ממוצא מצרי להגיע לדרגות קצונה. בינואר 1881
[[תמונה:Ahmed Orabi 1882.png|ממוזער|שמאל|250px|אחמד עוראבי (1882)]]
בינואר [[1882]] שלחו צרפת ובריטניה איגרת תמיכה משותפת בחדיו, דבר שגרם לדה-לגיטימציה שלו ולנפילת הממשלה. בפברואר של אותה שנה הוקמה ממשלה חדשה בראשות אל-בארודי, ועוראבי כיהן בה כשר המלחמה. במהלך כהונתו, פעל עוראבי להרחבת הצבא, וכן לחיזוק הקצונה המצרית המקומית בצורה של קידום והטבות שכר, אך גם בהרחקת מספר גדול של קצינים טורקים-צ'רקסים. על רקע זה נגרם עימות חריף בין החדיו לממשלה; צרפת ובריטניה הודיעו שיתמכו בו צבאית אם יפטר את הממשלה וירחיק את עוראבי ממצרים. החדיו הסכים, ולכן הממשלה התפטרה ב-25 במאי; אך הלאומנים וה[[עולמא]] תבעו שעוראבי ישוב למשרת שר המלחמה, וגם לכך נאלץ החדיו להסכים, וב-27 במאי 1882 הוא מונה שנית לתפקיד. החדיו עזב את קהיר לאלכסנדריה מחשש לביטחונו, ובפועל עוראבי ניהל כעת את מצרים.
| |||