הוראות פתיחה באש בישראל – הבדלי גרסאות

מבנה הוראות פתיחה באש ב[[צה"ל]] מעוגן בפקודות מטכ"ל. יחד עם זאת, יש באפשרותם של אלופים לשנות את ההוראות בהתאם לתנאים שבהם חיילהם נתונים. ההוראות משתנות מאזור אחד למשנהו, אולם המבנה הבסיסי של ההוראות, במקרה של זיהוי דמות חשודה, הוא:

 

* החייל קורא: "עצור והזדהה" או "עצור סיסמא"

* החייל קורא: "עצור או שאני יורה" (בערבית - "וקף ולא אנא בטוחק").

* אם נשקו של החייל טעון (בהתאם לפקודות או לנסיבות), ההוראה היא לבצע קודם כל דריכה בהפגנתיות לשם הרתעה ולאחר מכן שתי יריות אזהרה בכינון הנשק בזווית של 60 מעלות למעלה. אם הנשק לא טעון, החייל מכוונו בזווית של 60 מעלות לעבר גזרה ריקה ודורך בהפגנתיות את נשקו, לצורך הרתעה בלבד ובשלב נוסף, אם יש בו צורך, מכניס מחסנית ודורך את הנשק לשם הרתעה, לפני השלב שבו הוא יורה יריות אזהרות כאמור לעיל.

* החייל יורה לעבר רגלי הדמות החשודה.

 

פעולות אלו מבוצעות באופן עוקב עד שהדמות עוצרת ומזדהה, ובמקרה זה על החייל להתחיל לפעול על פי [[נוהל מעצר חשוד]]. במקרה שהדמות מתחילה לירות על החייל או על אנשים אחרים באזור, או שהחייל מזהה בוודאות שהדמות מהווה סכנה ברורה ומיידית לו ולסובבים אותו, הוא יורה לעברה על מנת להרגה. כמו כן, במקרים בהם מנסים לחטוף את החייל או את נשקו, הוא רשאי לירות על מנת להרוג. על פי הגדרות ההוראה, [[יידוי אבנים]], אשר לרוב אינו מהווה סכנת חיים וודאית, אינו מצדיק ירי על מנת להרוג.