רקוויאם גרמני (ספר) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסיבות לפופולריות |
|||
שורה 6:
הספר סוקר את תולדותיה של יהדות גרמניה, החל משנת [[1743]] כאשר נכנס [[משה מנדלסון]] לעיר [[ברלין]], אירוע שהיה בו כדי להתחיל את [[תנועת ההשכלה]] של יהדות גרמניה ולהביא לשילובם של היהודים בחברה הגרמנית, ומסתיים בהימלטות הפילוסופית [[חנה ארנדט]] מגרמניה לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון בשנת [[1933]]. את שאירע בין שני האירועים, עליית יהדות גרמניה לפריחה תרבותית ולשגשוג כלכלי וחברתי, שהוציא מתוכו אישים מובילים בתחומי הרוח, המדעים והחברה, והידרדרותה של יהדות זו לאובדן, סוקר אילון דרך עיון בקורות חייהם של אישים כמנדלסון, [[היינריך היינה]], [[רחל ורנהגן]], [[ברתולד אוארבך]], [[שלמה בובר]], [[קורט טוכולסקי]], [[חנה ארנדט]], [[לודוויג במברגר]], [[אלזה לסקר שילר]], [[וילי ליברמן פון ואלנדורף]] ורבים אחרים. ההיסטוריה של יהודי גרמניה נסקרת בספר באופן אישי, ואף רגשני, דרך קורות חיי האישים המתוארים בו, ולא כרצף של עובדות היסטוריות.
אילון היה עיתונאי מוביל ב[[ישראל]], והפך לסופר וביוגרף. בשנותיו האחרונות חי ב[[טוסקנה]], עקב אכזבתו מ[[מדינת ישראל]]. עם צאתו לאור בישראל עורר הספר עניין רב, ושהה זמן מה ברשימת רבי-המכר.
במסע קידום המכירות שליווה את צאת הספר התראיין אילון לעיתונאי "[[הארץ]]" [[ארי שביט]] והסביר כי הספר הוא מספד לתרבות [[רפובליקת ויימאר]]; כי הקורא את הספר אינו מגיע למסקנה כי סופו הטראגי של "מפעל ההשכלה" של יהדות גרמניה היה מחויב המציאות; וכי ביחסים בין גרמניה ובין יהודיה לא היה דבר מה שחייב את סופה המחריד של יהדות גרמניה. עם זאת, יש הטוענים כי הפופולריות הרבה של הספר נובעת דווקא מכך שהוא מוכיח בעיני קוראים רבים את חוסר התוחלת שב"מפעל ההשכלה" ובהשתלבות של היהודים בתרבות הגרמנית. לדעתם משמש הספר באופן אירוני דווקא כעדות התומכת בעמדות המנוגדות לחלוטין לאלו של מחברו. כתיבתו של אילון מתבטאת בהזדהות עמוקה עם ההשכלה, והוא מתייחס בסלחנות ואף באהדה ל[[התבוללות]]ם של רבים מיהודי גרמניה. הוא לא נרתע מלהביע ביקורת על היהודים השמרנים בגרמניה מחד גיסא, ומאידך על ה[[ציונות]], שביקרה בחריפות את תחושת הזהות הלאומית-גרמנית של רבים מיהודי גרמניה. ==קישורים חיצוניים==
| |||