ציבא – הבדלי גרסאות

בשמואל ב', ט"ז מסופר על דוד הבורח מירושלים מפני אבשלום. נערו של שאול אשר לאחר מותו של שאול 'עובר בירושה' למפיבשת בא לקראת דוד וברשותו הספקה לדוד ולצבאו. בהיותו ממונה על רכושו של מפיבשת, יש ביכולתו לספק לדוד וצבאו מזון. חשיבות פירוט המזון בשמ"ב ט"ז א'-ד', היא בהבלטת המחווה של ציבא. לשאלתו של דוד עונה ציבא בפירוט רב. מתוך נימוס לדוד הוא אומר שההתוצרת ברשותו מיועדת לבית המלך ולנעריו, כלומר לצבאו.{{הערה|השוו דברי [[אביגיל]] לדוד: שמואל א' כ"ה, כ"ז.}}

דוד שואל את ציבא: וְאַיֵּה בֶּן-אֲדֹנֶיךָ. שאלתו של המלך נועדה לברר את סיבת העדרו של מפיבשת. ציבא עונה כי אדונו נמצא בירושלים והוא מוסיף את הסיבה כך שתצטייר כנאמרה בפי מפיבשת עצמו: כִּי אָמַר, הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי. דוד פוסק מבלי לשאול את מפיבשת: הִנֵּה לְךָ, כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת. בתגובה זו בולטת צורת הדיבור המנומסת של ציבא.

 

===חלוקת השדה בין מפיבושת לציבא===