קרב עזה הראשון – הבדלי גרסאות

גם דובאל וגם מפקדו מאריי מסרו דיווחים ל[[משרד המלחמה הבריטי]] כי הקרב היה מוצלח. מאריי, אשר שהה בזמן הקרב במפקדתו באל עריש, אף דיווח כי אבידות הטורקים עלו על אבידותיו פי שלושה. הם תירצו את הנסיגה בהגעת התגבורת הטורקית ובכך שהסוסים לא הושקו במשך יום שלם. אולם ידוע כיום כי שתי הבריגדות הרכובות, שהוצבו בחסימה כלפי מזרח לניטרול תגבור הכוח הטורקי, התמודדו בקלות יחסית עם התגבורת הטורקית ואילצוה לסגת. כמו כן, ידוע כי הכוחות הרכובים שהשתתפו בקרב איתרו בשעות שהותם בשדה הקרב מקורות מים נאותים ולא נזקקו להשקיה דחופה של הסוסים. כישלון הבריטים בקרב ועמידתם הנחושה של הטורקים, הביאו למפנה זמני במערכה על ארץ ישראל. לאחר שורה של כשלונות, קיבלו הטורקים עידוד מוראלי וייצבו מחדש את קו ההגנה שלהם בין עזה ובאר שבע. הבריטים שהתארגנו מחדש, ניסו שוב לכבוש את עזה ב-[[19 באפריל]] ב[[קרב עזה השני]]. [[זאב וילנאי]] תיאר את המצב שנוצר לאחר הקרב: "כל גאותו הצבאית של [[ג'מאל פחה]] (המושל הצבאי הטורקי של הארץ) היה על חשבון כישלון הבריטים בשדות עזה."<ref>{{הערה|1= מקור:'''זאב וילנאי'', עמ' 365</ref>}}".

לשני הצדדים היו אבידות קשות בקרב. לטורקים היו כ-301 הרוגים, 1,085 פצועים ו-1,061 נעדרים (רובם שבויים) מספרים אלו כללו גם 57 גרמנים ואוסטרים. לבריטים היו 523 הרוגים (מתוכם רק שישה מאוגדת אנז"ק), 2,932 פצועים ו-412 נעדרים .<ref>{{הערה|1= Armageddon, 1918: The Final Palestinian Campaign of World War, Cyril Falls [http://books.google.co.uk/books?hl=en&lr=&id=gU-ta_6nSQgC&oi=fnd&pg=PT10&dq=Falkenhayn+allenby&ots=fC7zxttsh1&sig=g_-OhUamKwXa3jYc-6ShkKOPbKk#PPT31,M1] </ref>}}