ויקיפדיה

משה פרידמן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
OfekBot (שיחה | תרומות)
32,748 עריכות
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 27:
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] עבר יחד עם ה"פחד יצחק" וארבעת בניו ל[[וינה|ווינה]], שהפכה באותו זמן מרכז גדול ליהודים שגלו ממקומם בעקבות אירועי המלחמה. בתקופה זו יצר קשר עם אדמו"רים ורבנים רבים ששהו גם הם בווינה, ובמיוחד עם רבי [[מאיר אריק]].
 
ב[[תרע"ח]] ([[1918]]) לאחר פטירת ה"פחד יצחק" ומעבר חותנו, רבי מנחם נחום ל[[צ'רנוביץ]], התחיל לנהוג כאדמו"ר. מלבד תפקידו כאדמו"ר היה מוסמך לרבנות ופוסק הלכה, דבר שגרם להתקבצות תלמידי חכמים ולמדנים רבים סביבו. הרב [[צבי יהודה קוק]] שנפגש עמו ב[[תרפ"א]] ([[1921]]) תיאר את אישיותו ומעמדו: "הנני להזכיר עוד את הרבי מבויאן הצעיר, שהוא כמדומה אולי החשוב שבין הרביים היושבים פה, גדול בנגלה ובנסתר ויודע את העולם ומחובר גם כן לקדושת ארץ ישראל, שקדן בתורה ועבודה וצדיק וירא שמיים באמת ורב כשרון ובעל מדות תרומיות".<ref>{{הערה|1=נפש הראי"ה לשלושה באלול, מכון הרצי"ה, ירושלים תשס"ג, עמוד קנה.</ref>}}
 
ב[[תרפ"ה]] ([[1925]]) עבר ל[[קרקוב]] שבה חייתה אחת הקהילות החשובות של יהודי פולין. הוא המשיך לפעול בהרחבה, והיה ידוע בשם האדמו"ר מבויאן-קראקא (שמה היהודי של קרקוב). בין היתר סייע בעצה ובהכוונה של למחנכי בית הספר לבנות חרדיות [[בית יעקב]] שהוקם בשנים אלו בקרקוב.
שורה 39:
 
===תקופת השואה===
בתחילת השואה שהה האדמו"ר ב[[קרקוב]] וב-[[1940]] עבר לגטו [[טרנוב]], שם התגורר עם בני משפחת חסידו המובהק, רבי ישראל מרכוס (בנו של [[אהרן מרכוס]], חוקר החסידות), שדאגו לו עד ימיו האחרונים. גם בגטו המשיך להנהיג את עדתו ולענות לשאלות קשות ומסובכות שנשאלו שחלקן אף היו קשורות בחיים ומוות.{{הערה|1=ראו: בסתר רעם, עמודים 175, 214, 247 (הערה 49), 360-359.{{ש}}[http://zachor.michlala.edu/inquiry/arch.asp?num=526&mesT=2&name=&sortT=2&name=%F2%E3%E5%E9%E5%FA עדות על פעילות רבי משה בתקופת השואה], באתר זכור.}} ידוע על מאמצים רבים שנעשו כדי לחלצו מתחת ידי הנאצים.<ref>{{הערה|1=על הנסיונות להצילו ראו בספר "גדול מרבן שמו", עמוד שלב.</ref>}} באחת ה[[אקציה|אקציות]] הגדולות בטרנוב, הוא נלקח יחד עם עוד 7,000 יהודים ברכבת ל[[אושוויץ]] ושם כנראה נרצח [[ג' באלול]] [[תש"ג]] [[1943]].{{הערה|1=לפי [[הלל זיידמן]], הוא גורש משם ל[[בלז'ץ]], ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב [[מיכאל דב וייסמנדל]], [[דרכון]] של [[פרגוואי]], הועבר ל[[וויטל]] שב[[צרפת]], ומשם גורש לאושוויץ. (פנינה מיזליש, [http://horabis.blogspot.com/2007/10/blog-post_8686.html רבנים שנספו בשואה]).}}
 
קיימת עדות על דברים שהשמיע רבי משה פרידמן{{הערה|[[מנדל פייקאז']] הטיל ספק באותנטיות של עדות זו (בסתר רעם, עמ' 96). בנוסף יש שציינו את חוסר התאמה בין התאריכים השונים ולכן שיערו שייתכן ומדובר ברב אחר ששמו היה פרידמן (גדול מרבן שמו, עמ' שמג).}} בהגיעו לאושוויץ על נצחיות ישראל ועל הנקמה העתידה לבוא, כפי שתיעדו אנשי ה[[זונדר קומנדו]] באושויץ ביומנם: {{ציטוט|תוכן="...כשהתפשט יחד עם כולם, נכנס לאולם המפקד הנאצי. הרב משה פרידמן ניגש אליו, ובתפסו בדש בגדו, פנה אליו בגרמנית: "אתם רוצחי העולם הנוראים והנתעבים, אל תדמו כי תשמידו את עם ישראל. עם ישראל יחיה לעד ולא ייעלם מבמת ההיסטוריה. אבל אתם, רוצחים שפלים, מחיר יקר תשלמו. בעד כל יהודי חף מפשע תשלמו בחיי עשרה רוצחים, אתם תימחו ותיעלמו מלאום. קרב יום הנקם; דמנו השפוך - מידכם ייתבע ולא ימצא מנוח, עד אשר חמתנו הבוערת תישפך עליכם ותשמיד את דם החיה שלכם!" דבריו נאמרו בקול עמוק ובכוח רב. הוא חבש את מגבעתו וקרא בהתלהבות רבה "שמע ישראל", ויחד עמו קראו כל הנוכחים קריאות שונות. היה זה רגע של התעלות הנפש, שאין לו אח ודוגמה בחיי אדם, רגע המוכיח את קשי העורף של היהודים"|מקור=[[אסתר פרבשטיין]], [[בסתר רעם]], הוצאת [[מוסד הרב קוק]], עמוד 412}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/משה_פרידמן"