דוד איינהורן (רב) – הבדלי גרסאות

|תלמידיו=[[קאופמן קוהלר]] (חתנו)

איינהורן נולד ב[[דיספק]], [[בוואריה]]. הוא למד בישיבת [[פירט (עיר)|פיורדא]], וב-14 בינואר 1829 קיבל [[סמיכת זקנים]] מהרב בנימין זאב וולף המבורגר.{{הערה|Michael Brocke‏,Julius Carlebach, Biographisches Handbuch der Rabbiner: Die Rabbiner der Emanzipationszeit in Den Deutschen, Böhmischen und Großpolnischen Ländern 1781-1871, Walter de Gruyter, 2004. עמ' 272.}} לאחר מכן החל ללמוד באוניברסיטה על אף התנגדות רבו, ונעשה לתומך נלהב של [[אברהם גייגר]]. עוד כשהיה ב[[גרמניה]] הוא תמך בקיום [[תפילה (יהדות)|תפילות]] [[בית כנסת|בית הכנסת]] בשפת המקום, בהסרת הציפיה לחידוש [[עבודת הקורבנות]] במקדש מנוסח התפילה ובעוד שינויים דתיים רבים. הוא היה אחד הראשונים שביטאו בבירור את אחת המגמות המוקדמות ביותר ברפורמה, שהופיעה כבר ב{{ה|היכל בהמבורג}} ב-1818 אך נוסחה בבהירות רק בשנות ה-40: אמונה בעידן משיחי אוניברסלי של אחווה ושלום בין בני-האדם תחת התפישה המסורתית של המשיח. בוועידת פרנפקורט ב-1845 אמר: {{ציטוטון|קץ העצמאות המדינית של ישראל נחשב פעם כאסון, אך למעשה היתה זו התקדמות, לא שקיעה אלא התעלות של הדת. ישראל התקרב אל גורלו האמיתי. דבקות בקדושה החליפה את הקרבנות. ישראל בא להפיץ את דברי אלוהים לירכתי ארץ.}} למרות שהעריץ את [[שמואל הולדהיים]] והושפע ממנו רבות, התנגד לעמדתו שלא שללה נישואי תערובת. איינהורן ראה ביהודים 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' וקרא לנישואין כאלה "מסמר אחרון בארון הקבורה של הגזע היהודי.". הוא התנגד דווקא לתערובת גזעית ולא סמנטית, [[ברית מילה]] לדידו, אינה קריטית להשתייכות לעם היהודי, והוא ניהל על כך ויכוח עם המלומד וה[[תאולוגיה|תאולוג]] ה[[לותרניזם|לותרני]] [[פרנץ דליטש]] שטען כי דבריו עומדים בניגוד למקורות הדת היהודית.