הסימפוניה השישית של בטהובן – הבדלי גרסאות

כמו סיומי יצירות רבים מ[[מוזיקה קלאסית - התקופה הקלאסית|התקופה הקלאסית]], הפרק מדגיש במיוחד את המוטיבים ה[[סימטריה|סימטריים]] של שמונה תיבות- במקרה הזה, חזרה על שירת ההודיה של הרועה. ניתן להניח בבירור כי האווירה שמחה בשנית.

ה[[קודה]], אשר כונתה על ידי [[אנטוני הופקינס (מלחין)|אנטוני הופקינס]] "הקטע המוצלח ביותר בסימפוניה, באופן שניתן להתווכח עליו" מתחילה בשקט ולאט לאט בונה את הסיום הנלהב בה מנגנת כל ה[[תזמורת]] (למעט [[פיקולו]] ו[[טימפני]]), עם ה[[כינור|כינורות]] הראשונים המנגנים [[טריולה|טריולות]] מהירות בקצה הגבוה של [[מנעד|מנעדם]]. המעבר הנסער שבא בסופו המרמז על סוג של תפילה, נכתב על ידי בטהובן בתור pianissimo, sotto voce ([[דינמיקה (מוזיקה)|שקט מאוד]], תת-קול); מרבית המנצחים מאטים את הטמפו במעבר זה. לאחר מוטיב קצרצר המתאר את [[שקיעה|שקיעת השמש]], הסימפוניה מסתיימת עם שני [[אקורד|אקורדים]] מודגשים.

 

==ראו גם==

*[[הסימפוניה החמישית של בטהובן]]

*[[מוזיקה קלאסית - התקופה הקלאסית]]

 

==קישורים חיצוניים==