יוהאן וולפגנג פון גתה – הבדלי גרסאות

יצירתו הגדולה ביותר היא הדרמה האפית "[[פאוסט]]". יצירה כבירה, וארוכה בעלת 12,111 טורים, שנכתבה על-ידו במשך עשרות שנים ופורסמה בשלמותה בשני חלקים רק לאחר מותו. החלק הראשון ליצירה פורסם ב-1808 ויצר סנסציה בקהל הקוראים. היא עוסקת ב[[סופר]]-[[פילוסוף]] אשר מוכר את נפשו ל[[שטן]] (מפיסטו), נפטר מכל הספרים אשר קרא, והחוכמה והמדע שוב אינם מעניינים אותו, תחת זאת הוא מתמכר לחיים: לשתות לשוכרה, להתעלס, לבגוד, לרצוח - בחלק ב' ישוב בו מרשעתו ויהיה לטוב. - גתה מנצל את מאבק זה להעלאת רעיונות פילוסופיים נשגבים, ביצירה שמתעלה לאחת מהפסגות הגבוהות בתולדות ה[[ספרות]] העולמית. הרעיון של מכירת נשמה לשטן מרצוןמתוך רצון לקבל כוח הפכה למטאפורה לנצחוןלניצחון הטכנולוגיה והתעשייה ועל המחיר שהאדם משלם בגינה.

ב-[[1775]] הגיע גתה לעיר [[ויימאר]], שם זכה להצלחה עם בעלות על משרדים פוליטיים ומונה לשר ויועץ מדיני לדוכס קארל אוגוסטוס, שהזמינו למקום מלכתחילה. הדוכס ביקש להפוך את המקום למרכז של אנשי רוח, וגתה נחשב כבר אז לדמות מייצגת שתוכל למשוך אנשים נוספים מתחומו. בויימארבוויימאר הכיר את שרלוטה פון שטיין, אינטלקטואלית שהאהבה ביניהם לא פרצה את גדרי ה[[אהבה אפלטונית|אהבה האפלטונית]] לפי בקשתה. בהשראתה כתב שירי אהבה, ועל קשר זה כתב [[תומאס מאן]] את הרומן "לוטה בויימאר".

גתה היה מקורב ליהודיםל[[יהודים]], אותם העריך, ובייחוד נערץ היה עליו ה[[פילוסוף]] [[משה מנדלסון]], שגם השפיע רבות על הגותו. גתההוא למד [[עברית]] על מנת שיוכל לקרוא את ספר [[תהילים]] במקור.