ויקיפדיה

נוסח וינה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 3:
'''נוסח וינה''' הוא הכינוי שניתן ל[[פשרה]] שנקבעה בין היהודים המסורתיים ובין שוחרי [[הרפורמה ביהדות|הרפורמה]], בעבודת הקודש של [[בית הכנסת הגדול (וינה)|בית הכנסת הגדול של וינה]], במחצית הראשונה של [[המאה ה-19]].{{הערה|1=[[חנה זמר]], "אלוהים לא גר שם יותר", עמ' 66.}} הפשרה איפשרה קיום משותף עם השמרנים והועתקה על ידי קהילות רבות.
 
בבית הכנסת הוזמן לכהן הדרשן [[יצחק נח מנהיימר]]. רשמית אסור היה ליהודים להעסיק בעלי תפקידים דתיים למעט משגיח כשרות, ותפקידו הרשמי היה מנהל בית-הספר. כ[[חזנות|חזן]] שימש [[סלומון זולצר]], שפיתח בווינה סגנון חדש לניהול המוזיקלי של טקס ה[[תפילה]]. זה כללשכלל [[מקהלה]], המלווה את החזן ואת התפילה בקטעים קבועים. סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי "נוסח וינה" או "מנהג וינה", ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו. מנהיימר היה רדיקלי יחסית בנעוריו, אך זנח את מנהגו זה במהרה. הוא נמנע לחלוטין מכל שינוי אידאולוגי ודחה את דוגמת [[ההיכל בהמבורג]]. התמורות שהנהיג היו אסתטיות בלבד, ותוקנו בקפידה כדי להימנע מלעורר את עוינות השמרנים בקהילה. ההיסטוריון [[מיכאל מאיר]] כתב: {{ציטוטון|בתשומת הלב שהקדיש להדר, אסתטיקה ודרשנות על ענייני דיומא, מנהג וינה היווה רפורמה בנהוג קודם לכן. בדיוק בגלל שלא הלך הלאה, תוך דחיית השינויים האידאולוגיים שנעשו בהיכל המבורג ובאסיפות הרבנים, זו הייתה רפורמה שהייתה מתאימה בהרבה לשמש קהילה שקלטה יהודים מסורתיים רבים מהמזרח ולהוות דוגמא לבתי-כנסת אחרים באימפריה האוסטרית.}}{{הערה|Michael Meyer, Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism, Wayne State University Press (1995, עמ' 151.}}
 
סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי "נוסח וינה" או "מנהג וינה", ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו. מנהיימר היה רדיקלי יחסית בנעוריו, אך זנח את מנהגו זה במהרה. הוא נמנע לחלוטין מכל שינוי אידאולוגי ודחה את דוגמת [[ההיכל בהמבורג]]. התמורות שהנהיג היו אסתטיות בלבד, ותוקנו בקפידה כדי להימנע מלעורר את עוינות השמרנים בקהילה. ההיסטוריון [[מיכאל מאיר]] כתב: {{ציטוטון|בתשומת הלב שהקדיש להדר, אסתטיקה ודרשנות על ענייני דיומא, מנהג וינה היווה רפורמה בנהוג קודם לכן. בדיוק בגלל שלא הלך הלאה, תוך דחיית השינויים האידאולוגיים שנעשו בהיכל המבורג ובאסיפות הרבנים, זו הייתה רפורמה מתאימה בהרבה לקהילה שקלטה יהודים מסורתיים רבים מהמזרח, ודוגמא לבתי-כנסת אחרים באימפריה האוסטרית.}}{{הערה|Michael Meyer, Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism, Wayne State University Press (1995, עמ' 151.}}
[[בית הכנסת הספרדי (פראג)|בית הכנסת הספרדי של פראג]], שנפתח לאחר שיפוצים ב-[[1837]]{{הערה|1=[[מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 180.}}, בתי-כנסת רבים בבוהמיה, מוראביה והונגריה ו[[היכל קורל של בוקרשט]] שנחנך ב-[[1867]] היו בין אלה שעשו שימוש בנוסח וינה. הקמתו של סמינר להכשרת רבנים ב[[וינה|ווינה]] הוסיפה להפצת הנוסח, כי בוגרי הסמינר, שנפוצו על פני [[אירופה]], הביאו איתם את הנוסח לקהילותיהם.▼
 
▲בין אלה שעשו שימוש בנוסח וינה היו [[בית הכנסת הספרדי (פראג)|בית הכנסת הספרדי של פראג]], שנפתח לאחר שיפוצים ב-[[1837]]{{הערה|1=[[מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 180.}}, בתי-כנסת רבים בבוהמיה, מוראביה והונגריה ו[[היכל קורל של בוקרשט]] שנחנך ב-[[1867]] היו בין אלה שעשו שימוש בנוסח וינה. הקמתו של סמינר להכשרת רבנים ב[[וינה|ווינה]] הוסיפה להפצת הנוסח, כי בוגרי הסמינר, שנפוצו על פני [[אירופה]], הביאו איתם את הנוסח לקהילותיהם.
 
[[מהר"ץ חיות]], בחיבורו הגדול נגד ה[[רפורמים]] מ-1849, "מנחת קנאות", כתב על יחסו לכך: {{ציטוטון|ובענין... להחריץ משפטי על בתי-כנסיות אלו אשר נתיסדו בוויען, פראג, פעסט ולעמבערג, כי לא שינו שם מטבע הברכות והתפילות וגם אין להם שום תפילה בלשון אשכנז... הנה בענין הדרשות בלשון צח אין בזה עון ומצד זה ראוי להצדיק מפעלותם...{{הערה|1=מנחת קנאות, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22101&pgnum=378 עמ' 378].}} ובעניין מה שנהגו להעמיד הבימה סמוך לארון הקודש, ולא באמצע... ומרן [[הכסף משנה]] העיד שראה בהרבה מקומות הבימה בסוף ביה"כ, לכן אין למחות באלו... ובעניין ביטול אמירת הפיוטים... תראה בהרב [[פרי חדש]] או"ח סימן קי"ב איך הרעיש העולם במה שמאבדין זמן באמירת הפיוטים וסיים כל השומע לי ומקצר כל מה שאפשר יאריך ד' ימיו ושנותיו.{{הערה|1=מנחת קנאות, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22101&pgnum=380 עמ' 380].}}}}
 
בנוסח וינה חלו שינויים במהלך הזמן, זולצר התנגד תחילה לשימוש ב[[עוגב]], אך בהמשך היה לתומך נלהב שלו. נוסח וינה היה מנהג חדש שכללכלל אווירה מכובדת, [[אסתטיקה]], דרשנות בסגנון מודרני, אך לא ערך אף שינוי עקרוני.{{הערה|1='''בין מסורת לקדמה''', עמ' 177.}} [[אדולף ילינק]], שהחליף בתפקיד את מנהיימר, היה מתון פחות ורצה גם הוא בעוגב לליווי התפילות. בנוסף למה שערך בבית-הכנסת, הוא לא קרא את הנוסח הארמי של הכתובה מתחת לחופה, לא תבע קיום טקסי [[חליצה]] ולא התנה גיור בטבילה במקווה.{{הערה|1='''בין מסורת לקדמה''', עמ' 222.}}.
 
ב-[[1868]], בעקבות הענקת [[אמנציפציה ליהודים|שוויון מלא]] ל[[יהדות אוסטריה]], החלו פרנסים מקהילת וינה ללחוץ לכיוון הנהגת רפורמה של ממש בעבודת בתי הכנסת. בהשפעת החלטות [[ועידת לייפציג]] ב-1869, שהנחו במוצהר להסיר את התפילות הנוגעות לחידוש [[עבודת הקורבנות]] ו[[קיבוץ גלויות]] – שינויים שנערכו כבר ברוב הקהילות בגרמניה, שנטו לרפורמים – קראו גם פעילים בווינה למהלך דומה. כמו כן ביקשו להתקין עוגב שיפעל בקביעות ב[[שבת]]ות בשני בתי הכנסת הקהילתיים.
 
ב-[[1868]], בעקבות הענקת [[אמנציפציה ליהודים|שוויון מלא]] ל[[יהדות אוסטריה]], החלו פרנסים מקהילת וינה ללחוץ לכיוון הנהגת רפורמה של ממש בעבודת בתי הכנסת. בהשפעת הכרעות [[ועידת לייפציג]] ב-1869, שהנחתה במוצהר להסיר את התפילות הנוגעות לחידוש [[עבודת הקורבנות]] ול[[קיבוץ גלויות]] – שינויים שנערכו כבר ברוב הקהילות בגרמניה, שנטו לרפורמים – קראו גם פעילים בווינה למהלך דומה. כמו כן ביקשו להתקין עוגב שיפעל בקביעות ב[[שבת]]ות בשני בתי הכנסת הקהילתיים. בעימות שהתחולל בעניין איימו האורתודוקסים [[הקרע ביהדות הונגריה|בפרישה מלאה מהקהילה כמו שנעשה בהונגריה]]; יורשו של ילינק, הרב [[משה גידמן]], הודיע שיתפטר אם התפילות תוסרנה.{{הערה|Marsha L. Rozenblit, [http://www.jstor.org/stable/1486429 The Struggle over Religious Reform in Nineteenth-Century Vienna], [[AJS Review]] Vol. 14, No. 2 (Autumn, 1989).}} לבסוף הוחלט על פשרה - התקנת העוגבים בוטלה והתפילות האמורות נאמרויאמרו מאותו זמן בלחש בלבד, כך שכל מתפלל החליטיחליט בעצמו אם לאמרלומר ואיך לנסח את התפילות. ההסכם שהתקבל ב-[[1872]] לא כונה בשם "רפורמה" אלא "מודיפיקציה", כדי לפייס את השמרנים. האורתודוקסים, שהתפללו במניינים נפרדים, נחלקו ביניהם: חלקם, כמו המוראבים והפולנים, לא עסקו בעניינה של הקהילה הכללית, אך ההונגרים יצאו בכל כוחם למאבק בנידון. לבסוף מנעה הפשרה את פיצול העדה המאוחדת. "רפורמה אידאולוגית", קבעה מרשה רוזנבליט, "מעולם לא התחוללה בווינה."{{הערה|רוזנבליט, עמ' 181.}}{{הערה|1='''בין מסורת לקדמה, עמ' 223.}}
 
==לקריאה נוספת==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/נוסח_וינה"