מבצע רעם מתגלגל – הבדלי גרסאות

| מפה =

}}

 

ארבע המטרות של המבצע, שהשתנו במהלך הזמן, היו לעודד את ה[[עוצמה פוליטית#מוראל לאומי|מוראל]] של משטר דרום וייטנאם ב[[סייגון]], לשכנע את צפון וייטנאם לחדול מתמיכתה במורדים ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] בדרום וייטאנם מבלי לעשות שימוש בכוחות יבשה בתוככי צפון וייטנאם, להרוס את מערכת התובלה, התעשייה וההגנה האווירית של צפון וייטנאם ולבלום את שטף האנשים והאספקה לתוככי דרום וייטנאם. השגתן של מטרות אלה נעשתה קשה עקב המגבלות שהוטלו על ארצות הברית ובעלות בריתה עקב אילוצי [[המלחמה הקרה]] ועקב הסיוע הצבאי שקיבלה צפון וייטנאם מבעלות בריתה הקומוניסטיות, [[ברית המועצות]] ו[[הרפובליקה העממית של סין]].

 

מבצע רעם מתגלגל היה למערכת האוויר-יבשה האינטנסיבית ביותר בתקופת המלחמה הקרה. ואכן, הייתה זו המערכה הקשה ביותר של [[חיל האוויר של ארצות הברית]] מאז ההפצצה של [[גרמניה הנאצית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. כשהיא נתמכת בבעלות בריתה הקומוניסטיות, הכניסה צפון וייטנאם לשימוש תמהיל של נשק אוויר-אוויר וקרקע-אוויר מתוחכם שיצר את אחד ממערכי ההגנה האווירית האפקטיביים ביותר שאתו התמודדו צוותי האוויר האמריקאים.

==רקע==

 

מדיניותה של ארצות הברית הוכתבה באותה עת על ידי רצונה לחזק את ממשלת סייגון. שום מחויבות נוספת של האמריקאים לא יושמה ללא הוכחה ממשית לחשיבותה לשרידותו של המשטר בדרום. בכל אופן, האירועים בוייטנאם התנהלו על פי מדיניות זו. בראשית שנת [[1965]], התחושה הייתה שללא הרחבת המעורבות האמריקאית, ממשלת סייגון לא תשרוד. ב-[[8 בפברואר]] הדגיש [[נשיא ארצות הברית]], [[לינדון ג'ונסון]] ב[[מברק]] ששיגר לשגריר ארצות הברית בדרום וייטנאם, [[מקסוול טיילור]], שהמטרה העליונה של מבצע ההפצצה יהיה להעלות את המוראל של סייגון, לא להשפיע על האנוי.

 

באוגוסט [[1964]], כתוצאה מ[[מלחמת וייטנאם#התקרית במפרץ טונקין (1964)|תקרית מפרץ טונקין]], שבה ספינות של צי ארצות הברית טענו שהן הותקפו על ידי סירות סיור צפון וייטנאמיות, הורה הנשיא ג'ונסון לשגר כתגמול מתקפות אוויריות ("מבצע חץ נוקב" - Operation Pierce Arrow) כנגד הצפון. פעולה זו לא סיפקה את ראשי הצבא, שדרשו לפתוח במערכה רחבה ואגרסיבית יותר.

==תחילת המבצע==

 

 

 

האמונה הייתה שלחץ סלקטיבי, בשליטת [[וושינגטון]], בשילוב עם גישושים דיפלומטיים, יאלצו את האנוי לשים קץ לתוקפנות. פיקוד הצבא לא היה עדיין שבע רצון מאחר ובאותה עת, מבצע ההפצצה היה מוגבל למטרות שמדרום לקו הרוחב 19 צפון, שתקיפתה של כל אחת ואחת מהן הייתה טעונה את אישורם הישיר של הנשיא ושל מזכיר ההגנה.

 

הפעולה הראשונה במסגרת המבצע התבצעה ב-[[2 במרץ]] [[1965]] כנגד אזור אחסנת תחמושת ליד קסום באנג (Xom Bang). באותו יום, תקפו 19 [[מטוס תקיפה|מטוסי תקיפה]] A-1 Skyraider של חיל האוויר של דרום וייטנאם את בסיס הצי הצפון וייטנאמי בקוואנג קה (Quang Khe). האמריקאים לקו בהלם כאשר התברר להם ששישה כלי טיס שלהם הופלו במהלך הפעולה. חמישה מבין אנשי הצוות של מטוסים אלה חולצו, אך היה זה אות מבשר לבאות.

==המשך ההתקפות==

מתוך דבקות בגישה ההדרגתית, שעל פיה האיום בחורבן ישפיע בצורה טובה יותר כסימן לנחישותה של אמריקה לעומת החורבן עצמו, העדיפה ארצות הברית לתקוף מטרות חשובות בצפון וייטנאם ולא מטרות משניות. מתחילת מבצע רעם מתגלגל, הכתיבה וושינגטון את זהות המטרות שיותקפו, את המועדים המדויקים בהם יתבצעו ההתקפות, את סוגי כלי הטייס שישתתפו בתקיפות ומספרם, את סוג וגודל התחמושת שיעשה בהם שימוש בהתקפות ולעיתים גם את הכיוון שממנו יגיעו המטוסים למטרות. נאסר לתקוף בשטח של 60 ק"מ סביב לבירה האנוי ובשטח של 19 ק"מ מסביב לנמל [[הייפונג]]. אזור חייץ ברוחב של 48 ק"מ הותווה גם לאורך גבולה של צפון וייטנאם עם סין וגם בו נאסרה כל פעילות. לדבריו של ההיסטוריון של חיל האוויר האמריקאי, ארל טילפורד: "הקצאת המטרות הייתה חסרת כל קשר למציאות וניתן לראות זאת ברצף ההתקפות ובאופן האקראי שבו אושרו המטרות. שדות התעופה של הצפון, שעל פי כל מדיניות הקצאת מטרות הגיונית היו אמורים להיות מותקפים בשלב הראשון של המערכה, היו מחוץ לתחום".