מבצע אאוטוורד – הבדלי גרסאות

'''מבצע אאוטוורד''' ('''Operation Outward''') היה תוכנית שהפעיל [[הצי המלכותי הבריטי]] בשנים [[1942]]-{{כ}}[[1944]], בימי [[מלחמת העולם השנייה]], לתקיפת [[גרמניה הנאצית]] באמצעות [[כדור פורח|כדורים פורחים]]. כדורים פורחים קטנים מולאו [[מימן]] ושולחו עם הרוח מזרחה כשהם גוררים תייליתילי מתכת, שחוללו [[קצר חשמלי|קצרים]] בקווי [[מתח גבוה]], או נושאים מתקני [[הצתה (פשע)|תבערה]], שחוללו [[שריפת יער|שריפות יער]] וצמחייה. בסך הכל שולחו במסגרת התוכנית כ-99 אלף בלונים.

מיניסטריון האוויר המליץ לגנוז את הרעיון, אך [[האדמירליות]] התלהבה ממנו יותר. בדיקה [[מטאורולוגיה|מטאורולוגית]] העלתה כי רוחות ברום של 4,900 [[מטר]] נוטות לנשוב ממערב למזרח, באופן שיקשה על הגרמנים לנקוט פעולת תגמול על ידי אמצעי דומה. בדיקה וניסויים של אפשרות החבלה בקווי מתח גבוה על ידי תיילים הנגררים על ידי בלון הפיקו גם הם המלצה חיובית: התברר כי די בתיל נגרר דק על מנת לגרום לקצר משמעותי בקווי מתח וכן לגרום נזק מחום לציפוי חוטי החשמל עצמם, באופן שיחליש אותם ויקשה עליהם לעמוד בעומס שיגרום ביקוש ל[[חשמל]] או בתנאי [[מזג אוויר|מזג האוויר]]. כמו כן התברר כי הקצר שיחולל תיל כזה יוכל לפגוע גם ב[[טרנספורמטור]]ים ובמפסקי זרם. נמצא גם כי עלות הבלונים ומטענם ועלות הפעלתם יהיו נמוכות, שכן רוב מרכיביהם כבר היו קיימים במסגרת מלאי עודף, והפעלתם לא הייתה צפויה לדרוש כוח אדם רב. מאחר שבגרמניה היו שטחי [[יער]] וערבה נרחבים ניתן היה לקוות שבלונים נושאי מתקני תבערה יגרמו להם נזק ויאלצו את הגרמנים להקצות כוח אדם רב למשימות של תצפית אש במקום למשימות חיוניות אחרות.

בהשוואה ל[[פצצת כדור פורח|פצצות הכדור הפורח]] ששולחו מ[[יפן]] במהלך המלחמה היו הבלונים פשוטים וגסים, היה עליהם לטוס מרחק קטן יותר ובגובה נמוך יותר. נעשה שימוש במלאי עודף של 100 אלף בלוני מזג אוויר של הצי בקוטר של 2.4 מטר (כשהם מנופחים). הבלונים היו עשויים [[לטקס]] -– כשלעצמו חומר מלחמה חיוני שלא נמצא בשפע, באופן שהמבצע כלל לא היה אפשרי לולא כבר התקיים אותו מלאי בלונים.

הבלונים נשאו סוגים שונים של מטענים -– תיילים או מטעני תבערה - שזכו לכינויים '''תיל, בירה, ג'לי, גרב, לימון וריבה'''.

לבלונים הוצמדו מתקני תבערה שונים. אחד מהם היה מיכל שהכיל זרחן לבן. אחר היה מיכל של 4.5 ליטרים של ג'לי דליק שבהתלקחו היה מחולל כדור אש בקוטר של ששהשישה מטרמטרים. נעשה שימוש גם בשקיקי בד ממולאים בחומר דליק שנועדו להיתפס בצמרות עצים. פתיל השהייההשהיה שהוצת לפני השיגור תיזמןתזמן את שיחרורשחרור מטעני התבערה מעל טריטוריה בשליטה גרמנית. המתקנים עצמם צוידו במנגנוני הצתה.

בשילוח הבלונים הועסקו 235 איש, מרביתם משרתות בחיל העזר לנשים של הצי. הבלונים מולאו במימן שסופק במיכלים על ידי זרוע בלוני המחסום של [[חיל האוויר המלכותי]]. תהליך המילוי נעשה בתוך [[אוהל]]ים משולשים, והיה צורך להתיז [[מים]] על הבלונים במהלך המילוי כדי להקטין את החיכוך בגג האוהל, שהיה עלול להביא לקריעת הלטקס, לדליפת המימן ולהצתתו. לאחר מכן הובלו הבלונים ביד לנקודת השילוח, שבה הוצמד אליהם מטענם. מעת לעת נפצעו אנשי צוותי השילוח כאשר התלקחו בלונים או מתקני התבערה שלהם (האחרונים - עקב טיפול לא זהיר בהם). הצוותים צוידו בבגדי מגן נגד אש. בשטח מסלול הגולף הוצבו [[מקלע]]ים להגנה אווירית, אשר החיילות הוכשרו להפעילם, בין השאר על ידי שיחרורשחרור בלונים לאוויר וצליפה בהם.

הבלונים הראשונים שולחו ב-[[20 במרץ]] 1942. ב[[אוגוסט]] באותה שנה הגיע קצב השילוח לעד 1,000 בלונים ביום. בהמשך הושג גם קצב שילוח של 1,800 בלונים תוך שלוש עד ארבע שעות. לעתים קרובות הושעה השילוח לרגלבשל מתקפות הפצצה נרחבות שערכו מטוסי [[בעלות הברית]] נגד גרמניה, מחשש שהבלונים יגרמו נזק למפציצים. מ[[מאי]] 1944 הופסק השילוח ההמוני של הבלונים לרגלעקב הגברת הפעילות האווירית של מטוסי בעלות הברית. מאותו מועד שולחו הבלונים ב"טיפטוףטפטוף" משלושה אתרים במהלך שעות היום ובמרווחים של 10 דקות. טקטיקה זו נחשבה כפחות מסוכנת למטוסי בעלות הברית. היא גם צמצמה את צריכת המימן, שהיה דרוש לבלוני הגנה על חופי [[הנחיתה בנורמנדי|הנחיתה בצרפת]] ולבלוני הגנה על [[לונדון]] מפני פצצות [[V-1]].

הבריטים היו מעוניינים להעריך את התוצאות של המבצע. יירוט תשדורות רדיו של ה[[לופטוואפה (ורמאכט)|לופטוואפה]] הראה עד מהרה כי הגרמנים מנסים להפיל את הבלונים. גילוי זה עודד את הבריטים להמשיך במבצע משום שההטרדה שיצר למערכת ההגנה האווירית הגרמנית הצדיקה בפני עצמה את המשכו, שכן העלותעלות המבצע הייתה נמוכה מהעלות שהיה על הגרמנים להוציא מבחינת בלאי למטוסים ושימוש בדלק עבורם. בהמשך הראו דו"חות [[מודיעין צבאי|מודיעין]] כי דלקות פרצו ביערות ובחוות ונזק נגרם למערכת הולכת החשמל בגרמניה. מידע זה נשאב בעיקר מידיעות בעיתונים בדנמרק, צרפת וארצות כבושות אחרות, שהגרמנים ניסו להציג בהן את המבצע ותוצאותיו באופן שלילי.

עיון במסמכים גרמניים לאחר המלחמה העלה שהבלונים המצוידים בתיילים היוו מטרד משמעותי עבור הגרמנים, כאשר אספקת החשמל הופרעה תדיר על ידי נזק משמעותי שגרמו למערכת הולכת החשמל. דו"ח מ-[[1946]] העריך את הנזק שנגרם ב-1.5 מיליון [[לירה שטרלינג|לירות]] (49 מיליון לירות במחירי 2016) וקבע כי הנזק האמיתי היה גבוה בהרבה בשל קושי להעריך את הנזקים שנגרמו בשטח גרמניה שהיה נתון אז בשלטון [[ברית המועצות|סובייטי]]. מלבד שילוח [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] נגד הבלונים גםהגרמנים ניסו הגרמניםגם להפילם באש [[נ"מ|נגד מטוסים]] ואף הפסיקו את זרימת החשמל בכבלים מסוימים בעת שהתקפת בלונים הייתה צפויה. ב-[[12 ביולי]] 1942 פגע בלון בקו מתח גבוה בן 110 אלף וולט ליד [[לייפציג]]. בעקבות זאת ובעקבות כשל של מפסק זרם בתחנת כוח גרמנית באותו אזור פרצה שריפה שהשמידה את התחנה. זו הייתה ההצלחה הגדולה ביותר שהשיג מבצע אוטוורדאאוטוורד.

היה קשה הרבה יותר לבדוק כמה נזק גרמו הבלונים נושאי מטעני ההצתה, שכן שריפה פלונית יכולה הייתה להיגרם בשל מספר גורמים אפשריים. עם זאת ניתן היה לקבוע כי בלוני התעברההתבערה אכן חוללו שריפות בגרמניה.

המבצע חולל נזקים גם ב[[מדינה נייטרלית|ארצות נייטרליות]]. כך, בליל 19-20 בינואר 1944 התנגשו שתי רכבות בדרומה של [[שוודיה]] לאחר שבלון נושא תיל גרם להפסקת התאורה על פסי הרכבת באותו מקום. בנוסף היו, שינויים ברוח היו עלולים לסחוף בלונים חזרה לשמי בריטניה. במקרה אחד גרמה פגיעה של בלון נושא תיל לקטיעת אספקת החשמל לעיר [[איפסוויץ']].