תקליט – הבדלי גרסאות

בתקליטים, כמעט תמיד הספיראלה מתחילה מבחוץ כלפי פנים כלומר משולי התקליט כלפי מרכז התקליט. יוצאים מן הכלל היו תקליטים יחידאיים (שלא שוכפלו בייצור המוני) שבהם נחרטה הספיראלה מהמרכז לשוליים. תקליטים אלה היו בשימוש נרחב בתחנות רדיו לשם שידור באולפנים. [[הכרזת העצמאות]] של [[מדינת ישראל]] הוקלטה ונחרטה על תקליטים יחידאים מסוג זה. באולפני הרדיו של [[קול ישראל]] היה שימוש נרחב בתקליטים כאלה ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]].

התקליט [[אריך-נגן|אריך-הנגן]] Long-Playing במהירות ⅓33 סל"ד הוצג לראשונה ב-[[21 ביוני]] [[1948]] על ידי חברת קולומביה. ומאז ועד אמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] היה התקליט האמצעי האיכותי והנפוץ להאזנה למוזיקה. תקליט בקוטר 30.5 [[סנטימטר]] הכיל בין 15 ל-25 דקות בכל צד של התקליט (במקרים קיצוניים הקליטו אף 30 דקות בכל צד אבל זה כבר היה על חשבון האיכות). תקליטים מסוג זה מכונים תקליטי ויניל על שם החומר הפלסטי ממנו יוצרו. עם הזמן השתפרה מאוד איכותם של התקליטים וכן איכות ה[[פטיפון|פטיפונים]] לשם האזנה להם, השימוש בשיטה זו להפצת מוזיקה נפוצה בכל העולם וחדרה כמעט לכל בית.

רוב שידורי הרדיו בתחנות קטנות נעשים ב[[שידור חי]], אולם התפתחות אמצעי ה[[הקלטה]] העלתה בהדרגה את שיעור השידורים המוקלטים. כיום יש באולפן רדיו רגיל [[קריינות|קריין]], שני נגני תקליטורים לפחות, ובדרך כלל גם מחשב שמשמש לשילוב פרסומות בשידור. מראשית ימי הרדיו עד תחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] היו בכל אולפן רדיו [[מיקרופון]] אחד או שניים ושני פטיפונים או יותר לנגינת תקליטים. התקליטים נוגנו במהירות 78 סיבובים לדקה עם שיר אחד ועד חמש דקות בכל צד של תקליט, בדרך-כלל נוגנו תקליטים שהופצו באופן מסחרי, אולם היו גם "תקליטים יחידאים" שנחרטו במכונת הקלטה מיוחדת שחרטה תקליטים חלקים ו"מילאה" אותם בהקלטה בצורה של חריצים לפי הצלילים שהועברו אליה ממיקרופון או מקור שמע אחר לאחר הגברה מתאימה. התקליטים הריקים היו בנויים בסיס (דיסקה עגולה) של אלומיניום מצופה בלכה של [[ניטרוצלולוז]] שכונה אז "אצטט", בדרך כלל בצבע שחור, בארץ הקליטו (חרטו) תקליטים כאלה בקוטר 25, 30, 35 ו-40 סנטימטר. ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, שנמשכה כ-33 דקות, הוקלטה בטכניקה זו על 11 צדדים של תקליטים חלקים על ידי חברת "צליל". כדי להשמיע ברדיו את הסימפוניה התשיעית של בטהובן (שנמשכת 74 דקות) היו צריכים לנגן כ-15 צדדים של תקליטים, כך שהיה יותר קל להעביר שידור חי של מופע מאשר להקליט אותו או אפילו להשמיעו משמונה תקליטים מסחריים. עם המצאתם של התקליטים אריכי-הנגן Long-Playing והפצתם הנרחבת נעשה השימוש בתקליטים לצורך שידורי רדיו נפוץ הרבה יותר. התפתחות ההקלטה על סרטים המגנטיים אפשרה, גם היא, שילוב שידורים מוקלטים בשיעור גבוה יותר, וכן הקלטת השידורים החיים לצורך שידורים חוזרים או שמירה בארכיון.