צעיף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ סקריפט החלפות (]] ()
שורה 9:
באזורי אקלים [[מדבר]]י, [[אבק|מאובק]] או אזורים בהם [[זיהום אוויר|זיהום האוויר]] רב, יש הכורכים צעיף דק מעל ראשם לשמירה על ניקיון השיער. [[כאפיה]] היא דוגמה לכיסוי ראש כזה, המשמש גם להגנה על אזור ה[[פה]] וה[[עין|עיניים]] מאבק ומ[[חול]]. הכאפיה נכרכת לעתים גם סביב הצוואר.
 
לעתים משתמשים לשם כך ב[[מטפחת ראש]], בנדנה וכיסויים דומים. במהלך הזמן פריטים כאלו, שבמקורם שימשו לצרכים מעשיים, הפכו להיות ל[[אביזר אופנה|אביזרי אופנה]].
 
==סוגי צעיפים==
'''רדיד''' הוא [[מטפחת]] גדולה עשויה [[אריג]] או [[סריג (בד)|סריג]] שעוטפים בה את ה[[כתפיים]]. המילה רדיד נזכרת ב[[תנ"ך]] פעמיים –בספר [[ישעיהו]] בתוך רשימה ארוכה של תכשיטים ופריטי לבוש של נשים: "וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים" ; ובשיר השירים: "נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת"
 
ה'''סודר''' הוא סוג של מטפחת המשמשת לכיסוי הראש, הצוואר או הכתפיים והוא נגזרת של המילה היוונית מגבת (sudarion) והמילה הלטינית מטפחת (sudariom). הסודר מופיע בספרות התלמודית הן כמכסה כתפיים: "רבי אלעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתפו בשבת" והן כמכסה צוואר : " וחגור שבמותניו וכובע שבראשו וסודר בצווארו". שימוש נוסף לסודר נמצא ב[[קניין חליפין]] בו המוכר מגביה את סודרו של הקונה ובכך חל קניין. את הסודר נמצא גם בשירה של רחל המשווה את עצמה לרחל אמנו ומזכירה את סודרה של רחל המתנופף לרוחות מדבר.
 
'''של''' היא מילה נרדפת לרדיד, סודר ו[[הינומה]] - צעיף ארוך וגדול המכסה את הכתפיים ומגיע עד ל[[גב]]. מקור המילה מן השפה הפרסית shawl בהרבה שפות המבוססות על הלטינית זהו השם לצעיף.
שורה 37:
==הצעיף כהינומה והקשר לחופה ונישואין ביהדות==
 
סיפור [[רבקה]] ו[[יצחק]] הנוהוא סיפור מכונן וההשראה ל[[חופה]] היהודית הראשונה ומנהגיה השונים.
הצעיף בו מתכסה רבקה הופך להיות ההינומה בה מתכסה הכלה ביום חופתה.
 
עוד בטרם התגבש ביוון המושג [[הימנון]]( (HYMNOS ) כשיר תהילה ל[[אלים]] ולגיבורים, הוא שימש לציון שיר חתונה "HYMENAIOS" שיר שהושר ב[[יוון הקדומה]], עת הובלת הכלה לבית החתן ככל הנראה הדבר קשור ל- Hymen (או Hymenaios) - שמו של אל הנישואין, ומכאן קצרה הדרך גם להינומא, נשואת דיוננו, על ידי שיכול אותיות.
כך גם מפרש אבן שושן במילונו, כאחת ממשמעויות המילה, וכציון מקור מביא את דברי ה[[משנה]] ב[[מסכת כתובות]] (פרק ב, א). משנה זו עוסקת באישה הטוענת שנישאה כרווקה בתולה בניגוד לטענת בעלה. אחת הראיות שהיא יכולה להביא, כסיוע לטענתה, היא עדות שראוה, בעת החתונה, יוצאת בהינומא וראשה פרוע.