אנדרטת האצ"ל ברמלה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עימוד בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים)
מ ←‏רקע היסטורי: קישורים פנימיים
שורה 26:
לוחמי האצ"ל היו חמושים בנשק נחות ומאומנים ללוחמת גרילה ולא נגד צבא סדיר. דווקא הצד המערבי של רמלה היה מבוצר ומוגן על ידי מאות לוחמים ערביים מקומיים וחיילי [[הלגיון הערבי]] ועל חומה בצורה זו התנפצו כל התקפות לוחמי האצ"ל שהצליחו רק לכבוש את בניין [[מפקדת חסן סלאמה]] ולהתבסס בו.
 
כיבוש [[מחנה צריפין]] ב-[[20 במאי]] [[1948]] גרם לקיצור החזית ונסיגת הכוחות הערביים מהמחנה לרמלה והגביר שם את כוחו של [[חסן סלאמה]]. הוא הגביר את התקפות הנגד שלו על כוחות האצ"ל וגרם להם אבדות כבדות. כן הגיעו לעיר מאות לוחמים מקומיים ופלוגה של הלגיון הערבי. לנוכח המצב הקשה פנו נציגי אצ"ל עמיחי פאגלין ו[[יעקב מרידור]] בבקשת עזרה למטה [[חטיבת גבעתי]]. גדוד 54 בפיקודו של [[צבי צור]] היה בקיבוץ [[נען]], 5 [[ק"מ]] דרומית לרמלה. תוך תיאום עם המטכ"ל והפיקוד העליון החל הגדוד לבצע סיורים אלימים ופשיטות על רמלה בתאריכים [[22 במאי]] [[1948]] - [[29 במאי]] [[1948]] ולאחר מכן עבר דרומה בעקבות התקדמות [[הצבא המצרי]]{{הערה|[[אברהם אילון:]], '''חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות''', עמ' 584, הוצאת [[מערכות]], 1959}}.
 
ב-[[11 ביוני]] [[1948]], זמן קצר לפני שנכנסה [[ההפוגה הראשונה]] לתוקף, פתחו הערבים בהתקפה גדולה והצליחו לכבוש בחזרה את בניין מפקדתו של חסן סלאמה. לוחמי האצ"ל נסוגו באבדות כבדות כשהם משאירים גופות רבות בשטח.