אנה או – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←הערות שוליים: הערך עוסק למעשה בברטה פפנהיים ומפנה ממנה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{מדען}}
'''אנה או''' ([[גרמנית]]: Anna O.;{{כ}} [[27 בפברואר]] [[1859]] - [[28 במאי]] [[1936]]) הוא הכינוי שהוענק על ידי הרופא וה[[פסיכולוג]] [[יוזף ברוייר]] למטופלת '''ברטה פפנהיים''' {{אנ|Bertha Pappenheim}}, שהוזכרה בספר אותו כתב בשיתוף עם [[זיגמונד פרויד]], "'''מחקרים בנושא היסטריה'''", לצד מספר מקרים נוספים. שיטת הטיפול החדשנית בה השתמש ברוייר, שכונתה על ידי ברטה "טיפול בדיבור", הניחה את היסוד לשיטת ה[[פסיכואנליזה]]. תיאור המקרה הפך לאחד הידועים בענף הפסיכולוגיה. ברטה פפנהיים זכתה לפרסום גם בזכות פעילותה הסוציאלית החלוצית והענפה.
== מחלתה של אנה ==
ברטה פפנהיים גדלה בבית [[יהודים|יהודי]] מסורתי, אך למדה ב[[בית ספר]] [[קתולי]], מכיוון שלא היה בית ספר יהודי ב[[וינה|ווינה]], עיר מגוריה. על פי תיאורו של ברוייר, הייתה ברטה אינטליגנטית מאוד, וניחנה בדמיון עשיר. היא דיברה מספר שפות: [[גרמנית]] - שפת אמה, [[אנגלית]], [[צרפתית]], [[איטלקית]], [[יידיש]], ואף [[עברית]]. עד שפרצה מחלתה, בגיל 21, הייתה בקו הבריאות. כשהייתה ברטה בת 21 נפל אביה האהוב למשכב כתוצאה מ[[מורסה]] שחפתית. ברטה התמסרה לטיפול בו, ואז החלה לתקוף אותה המחלה. בזמן זה הובאה ברטה לטיפולו של ד"ר [[יוזף ברוייר]]. מאוחר יותר, כשנפטר אביה, התדרדר מצבה עוד יותר. ברטה טופלה אצל [[יוזף ברוייר|ברוייר]] בין השנים [[1880]] ל-[[1882]].
שורה 10 ⟵ 9:
=== לאחר טיפולו של ברוייר ===
בשנת [[1882]] הפסיק ברוייר את טיפולו. ככל הנראה, סיבת הפסקת הטיפול הייתה
== ברטה פפנהיים ==
[[קובץ:DBP 1954 203 Pappenheim.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ברטה פפנהיים, על גבי בול שהוציאה ממשלת גרמניה לזכר פעילותה הסוציאלית בשנת 1954]]
בשנת [[1888]] התאוששה ברטה ועברה לגור עם אימה ב[[פרנקפורט]] שבגרמניה, שם החלה את עבודתה הסוציאלית. היא הקימה מוסד ליתומות יהודיות שאותו ניהלה במשך 12 שנים (ואסרה על הנערות להן עזרה לקבל טיפול נפשי). בשנת [[1904]] הקימה ברטה את '''ליגת הנשים היהודיות'''. היא פתחה בקמפיין כלל עולמי כנגד תופעת ה[[זנות]], שאותה כינתה "עבדות לבנה", ובמהלכו סיירה באירופה המזרחית ואף ביקרה במקומות רחוקים יותר - בהם ב[[ניו יורק]] וב[[ארץ ישראל]]. עבודתה הסוציאלית נעשתה במסירות רבה, והייתה חלוצית בתחומה בגרמניה. בנוסף לכך, הייתה ברטה כותבת פורה: היא כתבה סיפורי אגדות, חיברה [[תפילה (יהדות)|תפילות]], ופירסמה מחזה שהציג דמויות נשים שנוצלו בידי גברים.
כמו כן, התכתבה עם אנשים רבים, בהם הפילוסוף היהודי [[מרטין בובר]]. רוב המכתבים אבדו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].
מאז שנת [[1888]] לא סבלה יותר ברטה מבעיות נפשיות, ותוארה כאישה מלאת חיים. היא חיה בתחילה עם אימה (עד פטירתה בשנת [[1905]]), ולאחר מכן חיה לבדה. היא לא נישאה מעולם. ▼
▲מאז שנת [[1888]] לא סבלה יותר ברטה מבעיות נפשיות, ותוארה כאישה מלאת חיים. היא חיה בתחילה עם אימה (עד פטירתה בשנת [[1905]]), ולאחר מכן חיה לבדה
בשנת [[1910]] פרסמה תרגום לגרמנית של זיכרונותיה של [[גליקל מהמלין]], שברטה היא מצאצאיה. בנוסף לספר זה, תרגמה גם עוד שתיים מן היצירות המרכזיות של ספרות יידיש הישנה: "[[צאינה וראינה]]" ו"[[מעשה בוך]]".{{הערה|'''גליקל, זיכרונות 1691–1719''' (ההדירה ותרגמה מיידיש: [[חוה טורניאנסקי]]), מרכז דינור, מרכז שז"ר, 2006; מבוא, תרגומים ועיבודים של היצירה, עמ' נג.}}
היא לא נישאה מעולם. בשנת [[1935]] שבה ברטה לווינה, וב-[[28 במאי]] [[1936]] נפטרה כתוצאה מ[[סרטן (מחלה)|מחלת הסרטן]].
==הנצחה==
בשנת [[1954]] הכירה ממשלת [[גרמניה המערבית]] בפועלה החלוצי של ברטה בתחום העבודה הסוציאלית על ידי הוצאת [[בול דואר]] שהוקדש לה.
בשנת [[2011]] יצא לאקרנים הסרט "שיטה מסוכנת", המגולל את קורות חייה.
== לקריאה נוספת ==
|