צפורה שרת – הבדלי גרסאות

בחודש אוקטובר [[1942]], בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]], נסעה שרת ל[[טהראן]] בשליחות [[הסוכנות היהודית]] ו[[עליית הנוער]] במטרה לסייע בהצלתם של כ-900 ילדים [[יהודים]] [[יתמות|יתומים]] מ[[פולין]] שנדדו ב[[מזרח אירופה]] וברחו מאימת ה[[מלחמה]] ([[ילדי טהראן]]). כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, היה שרת מעורב במאמצים להצלתם, ואז הבריק במוחו הרעיון לשלוח למשימה את רעייתו, שנענתה למשימה ברצון{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 64|שם=הערה רביעית}}{{הערה|1=ראהראו גם [http://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=880900_sharett_new&act=show&dbid=bookfiles&dataid=3419 מברק] שכתב ל[[אליהו דובקין]]}}. לטהראן הגיעה כדי לנהל יחד עם קבוצת [[חלוציות|חלוצים]] שהגיעו עם הפליטים היהודים המבוגרים את בית היתומים, שנקרא "בית הילד היהודי". אשרות כניסה ל[[איראן]] לא ניתנו לעוד שליחים מארץ ישראל{{הערה|[http://www.malon.co.il/article.aspx?id=34968 ילדי טהרן בבית הילד היהודי במחנה הפליטים ליד טהרן]}}. בית היתומים נוהל בתנאי מחסור חמור, בעיקר במזון, שהיה בו מחסור בכל פרס, ובמאמץ בלתי פוסק לחלץ עוד ילדים מידי ה[[כומר|כמרים]] וה[[נזיר]]ות.