האביב הערבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לקובי מיכאל |
|||
שורה 41:
לדברי חוקר במכון הצרפתי לחקר [[המזרח התיכון]] IRIS, הסיבות העיקריות למחאות היו "כוח מוגזם, נשיא בשלטון מעל שלושים שנה, דיכוי על ידי מנגנוני הביטחון, תנאים כלכליים קשים מאוד ושיעור אבטלה עצום אצל צעירים". לדבריו, הירידה בשיעורי ה[[רבייה|גידול באוכלוסין]], ה[[אוריינות]] הגבוהה והקשר שנוצר בין אנשים באמצעות [[רשת חברתית מקוונת|רשתות חברתיות מקוונות]] ב[[אינטרנט]] עודדו את ההתקוממויות, לאחר שהמשטרים הרודניים התירו לעצמם לחזק את אחיזתם בשלטון לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]] [[2001]] ומלחמת עיראק.{{הערה|אן קולן מראיינת את כרים ביטאר, {{D}}[http://tempsreel.nouvelobs.com/actualite/opinion/20110131.OBS7244/interview-un-processus-irreversible-a-moyen-terme-dans-le-monde-arabe.html "Un processus irréversible à moyen terme" dans le monde arabe], באתר Le Nouvel Observateur,{{כ}} 31 בינואר 2011 {{צרפתית}}}}
לדברי העיתונאי המצרי-צרפתי אלן גרש, "ייתכן גם כי טיעון המאבק נגד [[ישראל]] עליו נשענו רוב המשטרים במזרח התיכון כדי לשמור על אחיזתם בשלטון בשם האחדות נגד האויב הציוני, כנראה כבר לא מספיק יותר".{{הערה|אלן גרש, [
המרידות הושוו לעתים ל[[אביב העמים]] בשנת [[1848]]. באותו אופן שבו תיאמו ביניהם ה[[מונרכיה|מונרכיות]] השמרניות ב[[אירופה]] כיצד לפעול נגד המהפכנים, כך נפגשו המדינות החברות בליגה הערבית בישיבת חירום ב-[[15 בפברואר]] כדי למנוע קריסה נוספת של ממשלה שלישית, שעלולה לערער לחלוטין את יציבות האזור. כדי למנוע מרידות נוספות הסכימו ביניהן הממשלות על הגברת המאמץ לפיתוח כלכלי.
שורה 223:
==לקריאה נוספת==
* אפרים ענבר (עורך), '''אביב ערבי?: ישראל, העולם והשינויים האזוריים''', תל אביב: [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2013.
*
* דוד גוברין, '''המסע אל האביב הערבי''', [[הוצאת מאגנס]].
* אלי פודה, און וינקלר (עורכים), '''הגל השלישי: מחאה ומהפכה במזרח התיכון''', [[הוצאת כרמל]], 2017.
| |||