התעמולה הנאצית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להוצאת דביר |
מ ←הערכתה של התעמולה הנאצית: clean up, replaced: הינה ← היא באמצעות AWB |
||
שורה 109:
נאמר כי התעמולה הנאצית לא הייתה תחליף לאלימות, אלא אחד ממרכיביה{{הערה|1="[[האנציקלופדיה של השואה]]", הוצאת יד ושם וספרית פועלים, 1990, כרך חמישי, עמ' 1250.}}. בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה שישב בדין ב[[משפטי נירנברג]] הכיר בכך, כאשר הגיש אישומים כנגד התועמלנים המובילים - [[יוליוס שטרייכר]], [[הנס פריטשה]], [[אלפרד רוזנברג]] באשמת פשעים כנגד האנושות. שטרייכר ורוזנברג נדונו ל[[עונש מוות]]. שני העיקריים מהוגיה של התעמולה הנאצית, היטלר וגבלס, התאבדו על מנת שלא לעמוד למשפט על פשעיהם.
תרומתו הייחודית של גבלס לתעמולה, הרעיון כי יש לחזור על שקר מספר רב של פעמים עד שייקלט בתודעת הציבור כאמת, נקראת כיום "תעמולת גבלס", וקיימת מוסכמה כי תעמולה מעין זו אינה לגיטימית במסגרת מסעי תעמולה פוליטיים, אם כי לעתים נעשה בה שימוש, וההאשמה בדבר שימוש ב"תעמולת גבלס"
התעמולה הנאצית הייתה כה רבת עוצמה, ויצרה במהלך תקופת קיומה הקצרה מערכת ברורה ומושכת של סמלים, דימויים ואסתטיקה, עד שיש המצביעים על קיומו של כוח משיכה זה עד ימינו. המלומד [[שאול פרידלנדר]], בספרו "[[קיטש ומוות]]"{{הערה|1=שאול פרידלנדר, '''קיטש ומוות - על השתקפות הנאציזם''', ירושלים: הוצאת כתר, 1985}} מסכם נקודה זו במילים אלו:
| |||