ירושלים בתקופת בית ראשון – הבדלי גרסאות

ובראשם פרופסור ישראל פינקלשטיין, [[נדב נאמן]] ו[[דוד אוסישקין]] שהצהיר{{הערה|1=ד' אוסישקין, "ירושלים בתקופת דוד ושלמה - העדות הארכאולוגית", בתוך: א' פאוסט וא' ברוך (עורכים), [[חידושים בחקר ירושלים]], דברי הכנס השלישי, רמת-גן, תשנ"ח, עמ' 58-57}}{{ציטוטון|העדות הארכאולוגית סותרת בבירור את העדות המקראית}}, בעוד ההתנגדות לעמדה זו באה בעיקר מהפקולטה לארכאולוגיה ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] בירושלים ו[[אוניברסיטת בר-אילן]] הטוענים כי העדרו של ממצא ארכאולוגי אינו יכול כשלעצמו לשמש כבסיס לביטול הסיפור המקראי לא כל שכן באתר בעייתי כמו [[עיר דוד]] שעליו פעלו כוחות [[בליה|סחף]] חזקים והיה חשוף לתהליכי חציבה, בנייה והרס במשך אלפי שנים - תהליכים שמחקו שרידים ועקבות של תקופות קדומות{{הערה|1=J.M. Cahill, “Jerusalem at the Time of the United Monarchy: The Archaeological Evidence”, in Jerusalem in Bible and Archaeology, pp. 13-80. }}.

בשנות השישים של המאה ה-20 חפרה במקום [[קתלין קניון]]. היא ערכה חפירות בדיקה במקומות פנויים בגבעה המערבית והסיקה כי לא היה יישוב על הגבעה המערבית ב[[התקופה הישראלית|תקופה הישראלית]]. בגלל המוניטין הרב של קניון דומה היה כי העניין סגור, אך אחרי [[1967]] התאפשרו חפירות בקנה מידה רחב בעיר בעתיקה והתברר שקניון טעתה. עד המאה השמינית לפנה"ס ירושלים הייתה מוגבלת לגבעה המזרחית. במאה השמינית היא גדלה פי שלושה או ארבעה ממצבה הקודם. לא ניתן להסביר את הגידול באמצעות גידול טבעי ויש להניח שהתרחבות מואצת ומוגברת של ירושלים המקראית על שטח כה גדול נגרמה במידה רבה בשל זרם הפליטים שבאו מ[[ממלכת ישראל]] אחרי כיבושה של [[שומרון]] ב-722 לפנה"ס ואחרי [[מסע סנחריב]] ב[[ממלכת יהודה|יהודה]] ב-701. היישוב החדש התפשט על כל הגבעה המערבית והיה תחילה יישוב פרזות ומנותק מעיר האם, אך לימים הוקפה כל העיר חומה. הממצא שהיווה עדות חותכת והטה את הכף לטובת ה"מרחיבים" היה ממצא החומה הרחבה ברובע היהודי של היום, בעיר העליונה של יוספוס, בגבעה הדרום-מערבית של אגן העיר העתיקה{{הערה|1=ה' גבע, "מערבה של ירושלים בין המאות השמינית והשביעית לפנה"ס", א' ברוך וא' פאוסט (עורכים), [[חידושים בחקר ירושלים]], הקובץ השמיני, רמת גן, תשס"ג, עמ' 21-24.}}. בחפירה מאוחרת יותר, באזור מגדל דוד, התגלתה חלק מהחומה המתוארכת לתקופת המלך חזקיהו.{{הערה|1=http://www.israelhayom.co.il/article/231415/

השם [[יבוסים|יבוס]] נמצא בשימוש במקרא בלבד ותושבי העיר נקראים יבוסים, המחקר העכשוי משער כי מדובר בשבט ממוצא [[חתים (עם)|חתי]] וזאת על סמך קרבה בין שמות יבוסיים - תנכיים לשמות חיתיים. אף על פי שחלקים ניכרים מ[[עיר דוד]] נחקרו ונחפרו לא נמצאו שרידים שניתן ליחס לעיר הקרויה ב[[תנ"ך]] '''יבוס'''. לכך יכולות להיות מספר סיבות. השערה אחת היא שהעיר ישבה על ראש המדרון המזרחי של עיר דוד - אזור שלא נחפר עדיין{{הערה|1=ע' מזר, "ירושלים וסביבותיה בתקופת ההתנחלות", בתוך: נ' נאמן וי' פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה, ירושלים, תש"ן, עמודים 133 - 134}}. מאידך מצביעים החוקרים על מבנים שונים בעיר דוד לגביהם יש מחלוקת על זמן הקמתם ומשך השימוש בהם וייתכן כי יסודותיהם הונחו עוד בטרם נכבשה ירושלים על ידי דוד, והשימוש בהם נמשך גם בתקופת [[ממלכת ישראל המאוחדת|הממלכה המאוחדת]] כך שיבוס נבלעה בתוך ירושלים ולא נודע כי באה אל קרבה{{הערה|1=ע' אייזנברג וא' דה גרוט, "ירושלים וסביבותיה בתקופת הברונזה התיכונה", בתוך: א' פאוסט וא' ברוך (עורכים), [[חידושים בחקר ירושלים]], דברי הכנס השביעי, רמת גן תשס"ב, עמ' 7-12.}}.

בהמשך התיאור התנכי על העימות, מופיעה תוספת המתארת צבא אשורי העולה על ירושלים ומצטטת נאום של שר אשורי בשם [[רבשקה]] המגדף את אלוהי ישראל ודורש את כניעת ירושלים. כאשר שמע חזקיהו את דברי רבשקה קרע אף הוא את בגדיו ושלח איגרת אל [[ישעיהו]] הנביא בבקשה שיתפלל עבורם. ישעיהו הודיע לשליחי חזקיהו שה' יגן על ירושלים, למען דוד עבדו ושסנחריב יפול. ואכן, באותו לילה יצא מלאך והרג במחנה סנחריב 185 אלף איש, בעוד שארית הצבא האשורי נאלצה לסגת מיהודה, יש הרואים בתיאור המשך ישיר של מסע המלחמה של סנחריב - ומפלתו, יש הרואים בו תיאור של מסע מלחמה שני (שלא מופיעה לו מקבילה ב[[היסטוריוגרפיה]] האשורית) שכוון נגד שארית ממלכת יהודה וסופו כישלון{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/masa.htm בנימין מזר, מסע סנחריב לארץ יהודה.]}}. על פי עמדת המחקר התנכי-היסטורי המודרני{{הערה|1=פרופסור [[אברהם פאוסט]], "מסע סנחריב ליהודה וירושלים", בתוך א' ברוך, א' לוי וא' פאוסט (עורכים), [[חידושים בחקר ירושלים]]: הקובץ הארבעה-עשר, רמת גן, תשס"ט, עמ' 89—106. }}סיפור זה משקף מסורת נבואית הצמודה לסיפור כניעת חזקיהו אך למעשה מתמקדת בתרומתו של הנביא ישעיהו להצלת ירושלים, המחקר המודרני גורס כי האירועים המתוארים במיתוס מיוחסים לממשיכי דרכו של הנביא וניסיון להסביר את נכונותו של סנחריב להפסיק את מסע המלחמה. מוסר ההשכל מהמיתוס הוא מעמדה המיוחד, האלוהי והמועדף של ירושלים.

מזוהה עם העיר מֹּצָה המקראית. ושרידי יישוב נמצאו בסמוך ל[[בית הכנסת העתיק מוצא]], מדובר ביישוב מתקופת בית ראשון ששטחו היה כ-25 דונם ובו נחשפו שרידי מחסנים ומבנים{{הערה|1=א' דה גרוט וצ' גרינהוט, "מוצא – מרכז אדמיניסטרטיבי של ממלכת יהודה בקרבת ירושלים", א' ברוך וא' פאוסט (עורכים), '''[[חידושים בחקר ירושלים]]''', הקובץ השמיני, רמת גן, תשס"ג, עמ' 7-14.}}.