רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה – הבדלי גרסאות

'''טפח (טפחא), פשך''' – מידה מקראית. בציווי על בניית [[שולחן לחם הפנים]] שב[[משכן]] נצטווה [[משה]] "ועשית לו מסגרת טפח סביב" ({{תנ"ך|שמות|כה|כה|קצר=כן}}). ב[[ארמית]] לעתיםלעיתים מכונה 'טפחא', ולעתיםולעיתים (נדירות) 'פשך'.

'זרתא' הוא שמה הארמי של מידה זו, כפי שמופיע לעתיםלעיתים ב[[תלמוד]].

'גרמידא' הוא שמה הארמי של מידה זו, כפי שמופיע (לעתיםלעיתים נדירות) בתלמוד.

אורכו 6 אמות; על שם קנה המידה שראה [[יחזקאל]] בנבואתו שבו נמדד בית המקדש: "וביד האיש קנה המדה, שש-אמות באמה וטפח" ({{תנ"ך|יחזקאל|מ|ה|קצר=כן}}). משמע לפי התחשיבים שבפסוקים בהמשך (שלעתיםשלעיתים באים באמות ולעתיםולעיתים בקנים), שאורך הקנה הוא 6 אמות. דבר זה קשה בלשון הפסוק שהבאנו שנכתב בו שקנה הוא "שש אמות באמה, וטפח" (גם בלי השוואה לפסוקים אחרים לשון הפסוק קשה). לפי המפרשים, הפסוק שצוטט לעיל מדבר באמות בנות 5 טפחים, ושיעור הפסוק כך הוא "6 אמות, כאשר כל אמה - היא אמה וטפח", כלומר האמות בפסוק מומרות מבנות 5 טפחים לבנות 6; סה"כ - 6 אמות רגילות. לפי החוקרים, הטפח המוזכר בפסוק משמש לידית אחיזה (ושוב הגענו ל6 אמות). קנה כזה היה, לפי המחקר, כלי מדידה סטנדרטי ב[[מסופוטמיה]].

חצי ככר [[לחם]] סטנדרטית של ימי חז"ל (פירוש מילולי: 'חצי', ולכן משמש לעתיםלעיתים גם כחציין של מידות אחרות, שנזכרות בסמוך לביטוי. גם המונח 'פלג' משמש לכך).