אם קריאה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏שימוש בשפות אחרות: אימות קריאה => אמות קריאה
החלפה (אימות)
שורה 1:
'''אֵם קְרִיאָה''' היא [[אות]] ב[[כתיב]] של ה[[עברית]] ושל מספר [[שפות שמיות]] נוספות, שמשתמשים בה לציון [[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]], ולא [[עיצור]] כבדרך כלל. בעברית משמשות ארבע האותיות [[א]]', [[ה]]', [[ו]]', [[י]]' כאמותכאימות קריאה.
 
==התפתחות==
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=תוכן ספקולטיבי וחסר מקורות, כולל תיאורים מופרכים מבחינה בלשנית, דוגמאות ספקולטיביות וניסוחים בעייתיים|נושא=מדעי הרוח|נושא2=מדע וטכנולוגיה}}
ככל הנראה, בעברית הקדומה - עוד לפני ה[[עברית מקראית|עברית המקראית]] - נהגו לכתוב ב[[כתיב עברי|כתיב העברי]] רק את ההגאים שנשמעו, בדומה לצורת הכתיב הכנעני. היה זה כתיב שבו [[עיצור|עיצורים]]ים בלבד, ולא היו בו אימות קריאה וגם לא סימנים אחרים לסימון [[תנועה (פונולוגיה)|התנועות]] ([[ניקוד]]). כך למשל המילים '''שבר''', '''שיבּר''', '''שביר''', '''שבְרה''', '''שובר''' ו'''שבוּר''' נכתבו באותה דרך - '''שבר''', כלומר נכתבו העיצורים בלבד.
 
צורת כתיבה זו הייתה מסובכת עבור הקוראים, שנדרשו למאמץ גדול כדי לדעת כיצד בדיוק לקרוא את המילים. לכן, כבר בדורות קדומים, החלו להשתמש בארבע האותיות [[א]][[ה]][[ו]]"[[י]] גם כסימנים לתנועות מסוימות. אותיות אלה שימשו בעבר (ועודן משמשות) כעיצורים, אולם ככל הנראה חל בשלב מסוים תהליך שבו מבטאן של אותיות אלו היטשטש בתנאים מסוימים (כגון במקרים של [[כיווץ דיפתונג]]) בדיבור. בכתיבה הן נשארו והחלו לקרוא אותן כאימות קריאה. למשל, ככל הנראה [[הגייה|נהגתה]] בעבר המילה יוֹם כ-[yawm], ולאחר שהדיפתונג [aw] התכווץ והפך לתנועת o ארוכה, נשארה האות ו' לשמש כאם קריאה עבור תנועת o ארוכה. משערים שהתהליך חל קודם באותיות ו', י' (בעקבות כיווצי הדיפתונגים iy, ay, aw, ow, uw לתנועות ארוכות מקבילות) ורק בשלב מאוחר יותר באותיות א', ה' (בעקבות היחלשות ה[[עיצורים סדקיים|עיצורים הסדקיים]] {{יפא|[ʔ]}} ו-[h]), ומשום כך האותיות ו', י' משמשות כל אחת כאם קריאה לתנועות מסוימות (ו' ל[[חולם]] ול[[שורוק]], י' ל[[חיריק]] ול[[צירה]] מלא), והאותיות א', ה' משמשות כאם תנועה לתנועות רבות (הרבה, שלמה, מלכה; ראשון, ראשית, ראש).
 
ב[[תקופת בית שני]] התרחב השימוש באימות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש ב[[כתיב מלא|כתיב המלא]]. בתעודות מימי בית שני, כמו [[המגילות הגנוזות]] או [[איגרות בר כוכבא]], מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים להכניס אימות קריאה בימינו. ניתן למצוא מילים כמו '''לוא''' (=לא), '''כיא''' (=כי), ו'''בקוראכה''' (=בקראך). ב[[לשון חז"ל]] כבר החלו להתגבש כללים אחידים יותר לשימוש באימות קריאה, אם כי במילים הנפוצות בתנ"ך עדיין יש נטייה להשתמש בכתיב המקראי שלהן. בתקופת [[המסורה]] כנראה כבר הורגש שאימות הקריאה אינן מספיקות למסירת המידע המלא על אופן הגייתה של המילה, ולכן פותחו סימני ה[[ניקוד]], המשמשים עד היום בצד אימות הקריאה.
שורה 11:
==שימוש בעברית==
בעברית משמשות ארבע האותיות א', ה', ו', י' כאימות קריאה, לפי הפירוט הבא:
*'''י'''' משמשת כאם קריאה לתנועת i ארוכה במקורה ובמידה פחותה לתנועת e (צירה).במקרים בודדים גם לתנועת a.
*'''ו'''' משמשת כאם קריאה לתנועת o ולתנועת u.
*'''ה'''' משמשת כאם קריאה לתנועות a, e ולתנועת o אך בסוף מילה בלבד. ה' בסוף מילה שאיננה אם קריאה מסומנת ב[[מפיק (לשון)|מפיק]].
*'''א'''' משמשת כאם קריאה לכל התנועות חוץ מתנועת u באופן נדיר יחסית.
בעברית מקראית אין כללים ברורים שלפיהם מופיעות אימות הקריאה, ומילה אחת יכולה להופיע בכמה כתיבים שונים (קֹלֹת, קוֹלֹת, קֹלוֹת). ב[[עברית מודרנית|עברית המודרנית]] נהוג שימוש מסודר יותר באימות קריאה, בדרך כלל על פי כללי הכתיב שקבעה [[האקדמיה ללשון העברית]].
 
דוגמאות:
שורה 25:
== שימוש בשפות אחרות ==
{{להשלים|נושא=מדעי הרוח|נושא2=מדע וטכנולוגיה}}
אמותאימות קריאה משמשות גם בשפות שמיות אחרות, כגון [[ארמית]] ו[[ערבית]]. בערבית משמשות האותיות ا, و, ي, המקבילות לאותיות העבריות א, ו, י, לציון התנועות a ארוכה, u ארוכה ו-i ארוכה בהתאמה. השימוש באמותבאימות הקריאה בערבית עקבי, ומספר יוצאי הדופן קטן מאוד.
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=אם קריאה}}
 
 
{{כתב עברי}}