אם קריאה – הבדלי גרסאות

'''אֵם קְרִיאָה''' היא [[אות]] ב[[כתיב]] של ה[[עברית]] ושל מספר [[שפות שמיות]] נוספות, שמשתמשים בה לציון [[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]], ולא [[עיצור]] כבדרך כלל. בעברית משמשות ארבע האותיות [[א]]', [[ה]]', [[ו]]', [[י]]' כאמותכאימות קריאה.

ככל הנראה, בעברית הקדומה - עוד לפני ה[[עברית מקראית|עברית המקראית]] - נהגו לכתוב ב[[כתיב עברי|כתיב העברי]] רק את ההגאים שנשמעו, בדומה לצורת הכתיב הכנעני. היה זה כתיב שבו [[עיצור|עיצורים]]ים בלבד, ולא היו בו אימות קריאה וגם לא סימנים אחרים לסימון [[תנועה (פונולוגיה)|התנועות]] ([[ניקוד]]). כך למשל המילים '''שבר''', '''שיבּר''', '''שביר''', '''שבְרה''', '''שובר''' ו'''שבוּר''' נכתבו באותה דרך - '''שבר''', כלומר נכתבו העיצורים בלבד.

צורת כתיבה זו הייתה מסובכת עבור הקוראים, שנדרשו למאמץ גדול כדי לדעת כיצד בדיוק לקרוא את המילים. לכן, כבר בדורות קדומים, החלו להשתמש בארבע האותיות [[א]][[ה]][[ו]]"[[י]] גם כסימנים לתנועות מסוימות. אותיות אלה שימשו בעבר (ועודן משמשות) כעיצורים, אולם ככל הנראה חל בשלב מסוים תהליך שבו מבטאן של אותיות אלו היטשטש בתנאים מסוימים (כגון במקרים של [[כיווץ דיפתונג]]) בדיבור. בכתיבה הן נשארו והחלו לקרוא אותן כאימות קריאה. למשל, ככל הנראה [[הגייה|נהגתה]] בעבר המילה יוֹם כ-[yawm], ולאחר שהדיפתונג [aw] התכווץ והפך לתנועת o ארוכה, נשארה האות ו' לשמש כאם קריאה עבור תנועת o ארוכה. משערים שהתהליך חל קודם באותיות ו', י' (בעקבות כיווצי הדיפתונגים iy, ay, aw, ow, uw לתנועות ארוכות מקבילות) ורק בשלב מאוחר יותר באותיות א', ה' (בעקבות היחלשות ה[[עיצורים סדקיים|עיצורים הסדקיים]] {{יפא|[ʔ]}} ו-[h]), ומשום כך האותיות ו', י' משמשות כל אחת כאם קריאה לתנועות מסוימות (ו' ל[[חולם]] ול[[שורוק]], י' ל[[חיריק]] ול[[צירה]] מלא), והאותיות א', ה' משמשות כאם תנועה לתנועות רבות (הרבה, שלמה, מלכה; ראשון, ראשית, ראש).

*'''י'''' משמשת כאם קריאה לתנועת i ארוכה במקורה ובמידה פחותה לתנועת e (צירה).במקרים בודדים גם לתנועת a.

בעברית מקראית אין כללים ברורים שלפיהם מופיעות אימות הקריאה, ומילה אחת יכולה להופיע בכמה כתיבים שונים (קֹלֹת, קוֹלֹת, קֹלוֹת). ב[[עברית מודרנית|עברית המודרנית]] נהוג שימוש מסודר יותר באימות קריאה, בדרך כלל על פי כללי הכתיב שקבעה [[האקדמיה ללשון העברית]].

אמותאימות קריאה משמשות גם בשפות שמיות אחרות, כגון [[ארמית]] ו[[ערבית]]. בערבית משמשות האותיות ا, و, ي, המקבילות לאותיות העבריות א, ו, י, לציון התנועות a ארוכה, u ארוכה ו-i ארוכה בהתאמה. השימוש באמותבאימות הקריאה בערבית עקבי, ומספר יוצאי הדופן קטן מאוד.