יהודה ושומרון וחבל עזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 109.66.97.48 (שיחה) לעריכה האחרונה של קובץ על יד
מאין תקציר עריכה
שורה 160:
* '''טעמים ביטחוניים''' - השטחים הם נכס [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגי]] מבחינה ביטחונית. כלומר, הרחבת גבולותיה של ה[[מדינה]] מאפשרת ל[[צה"ל]] ול[[שב"כ]] לפעול ביתר חופשיות בכל עת, למניעת צבאות זרים או [[ארגוני טרור]] מפעולה סמוך לריכוזי אוכלוסייה ישראליים. דוגמה לכך היא הגדלת טווח [[רקטה|רקטות]] ה[[קסאם]] מ[[רצועת עזה]] אחרי נסיגת צה"ל (אף כי בפועל רקטות מסוג זה נורו לעבר ישראל גם כשצה"ל שלט חלקית ברצועת עזה לאחר [[הסכם אוסלו]]. מצד שני, לאחר פינוי רצועת עזה במסגרת [[תוכנית ההתנתקות]] כמות הרקטות שנורו גדלה בהרבה - מכמה בודדות בשנה לפני יציאת צה"ל למאות רבות בשנה). מצדדי תפיסה זו מראים את ההבדל שקיים באיומים כלפי ישראל מצד רצועת עזה לבין האיומים שקיימים מ[[יהודה ושומרון]]. דוגמה נוספת: ב[[מבצע צוק איתן]] בשנת [[2014]] - נורו מרצועת עזה 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, נתגלו 34 [[מנהרות לחימה ברצועת עזה|מנהרות טרור]] ברצועת עזה - 14 מהן היו מנהרות חדירה, חדירת [[יחידת הקומנדו הימי של חמאס]] ו[[כלי טיס בלתי מאויש]] לעבר שטחה של [[ישראל]]. בנוסף עוד במהלך מבצע "צוק איתן": השב"כ וצה"ל סיכלו השתלטות של [[חמאס]] על [[הרשות הפלסטינית]]: שתכננה לבצע [[הפיכה]] על ידי תשתית צבאית רחבה של ה[[ארגון]], שהייתה אמורה להוציא לפועל [[פיגוע|פיגועים בישראל]] ולערער את היציבות הביטחונית ביהודה ושומרון- מטרת השתלטות הייתה לפתוח "חזית שנייה"/ "[[אינתיפאדה]] שלישית" מול ישראל. במסגרת הסיכול נעצרו 93 פעילי חמאס, סכומי כסף, כלי רכב ואמצעי לחימה רבים.
* '''צדק היסטורי''' - הפלסטינים מבקשים להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור ואוחזים את החבל בשני קצותיו. לאחר שדחו את [[תוכנית החלוקה]] של האו"ם שהציעה פשרה, פרצו בעימות מזוין עם ישראל במטרה לקבל שליטה על כל שטח ישראל ולגרש את היהודים ולא הצליחו בכך, ובמקום לנשל את היהודים הפכו למנושלים, הם מבקשים סעד חוקי ומשפטי על פי תוכנית החלוקה, שעברה ובטלה מן העולם, בעיקר בשל מעשיהם. בנוסף, על מדינות ערב ומנהיגיהם לקחת אחריות על מעשיהם בכך שעודדו את הפלסטינים לא לקבל את תוכנית החלוקה והבטיחו להם שצבא ההצלה הערבי יחסל את ההתיישבות היהודית. הם עודדו את התושבים הפלסטינים לעזוב את בתיהם כדי שלא יפגעו ולהמתין עד שתחוסל מדינת ישראל ואז יחזרו לבתיהם. בכך גזרו על הפלסטינים חיי פליטות ואף מנעו מהם אפשרות התאזרחות במדינות ערב.
* '''טעמים של אסטרטגיה מדינית וטקטיקה''' - עמדה לפיה נסיגה ופינוי שטחים מתפרשת בעולם כהכרה של ישראל בכך שאין לה זכויות בחלקים המפונים ואולי גם ביתר חלקי ארץ ישראל. באותה עת, אין הפלסטינים מוותרים על טענתם לגבי יתר חלקי ארץ ישראל. לפיכך סבורים בעלי דעה זו, כי נסיגה כזו תגביר את הלחץ על ישראל לוויתורים רבים נוספים על שטחי ארץ ישראל שייותרושיוותרו בשליטתה. כמו כן, כל נסיגה (בין עם הסכם ובמיוחד ללא הסכם וללא ויתור של הפלסטינים על דרישות נוספות) מתפרשת כהצלחה של דרך הטרור ומהווה תמריץ להמשך פעולות טרור. בנוסף במשך כל שנות הכיבוש הירדני עד מלחמת ששת הימים, יכלו הפלסטינים לממש את רצונם בהקמת מדינה בשטחי יהודה ושומרון אולם גם אז לא עשו זאת. רק לאחר מלחמת ששת הימים החלו הפלסטינים לשאוף למימוש עצמאות. רבים סבורים שזהו רק חלק מתוך ניסיון נוסף להביא לפגיעה במדינת ישראל.
* '''טעמים אנושיים''' - הזדהות עם המתיישבים, והנחה כי פינוי ההתנחלויות תגרום להם סבל קשה. פינוי כזה הוא בלתי מוסרי.
* '''פיצויים למפונים''' - אם יפונו, אף רק היישובים שמחוץ לגדר ההפרדה, הפיצויים שיקבלו המפונים יהיו בסך מאות מיליארדי שקלים, שיעיקו על תקציב המדינה (בהנחה שסכומי הפיצויים יהיו על פי "חוק פינוי פיצוי").{{מקור}}