ריאליזם סוציאליסטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 9:
== היסטוריה ==
ברוסיה הצארית התקיימה תקופת פריחה בתחומי האומנות (fin de ciecle). פריחה זו באה לאחר פיגור בתחום לעומת שאר אירופה.
מיד לאחר [[מהפכת אוקטובר]] 1917 השלטונות החדשים החלו לעודד את האמנים לצורך תעמולה והפצה של רעיונות הקומוניזם. בשנים הראשונות הייתה פריחה של סגנונות חדשים באמנות הרוסית: [[אוונגרד]], [[פוטוריזם]], [[קונסטרוקטיביזם (תנועה אומנותית)|קונסטרוקטיביזם]] ואחרים. קבוצות האוונגארד חיפשו לשבור מוסכמות חברתיות, אולם לא בהכרח הזדהו עם המהפכנים הפוליטיים. אולם לא הייתה זו אומנות מגוייסת בשלב זה. החל משנת 1925 הלכה וגדלה מעורבותו של השלטון בתרבות ובאומנות. סטלין טען כי על האומנות להיות לא-אליטיסטית ולפיכך יש ליצור דברים פשוטים, ברורים, קצרים, בעלי [[מוסר השכל]]. בשנת 1932, עם סיום תוכנית החומש הראשונה, החליט [[סטלין]] על הצורך בארגון מחדש של כל הזרמים והארגונים באמנות בברית המועצות. נאסרו כל הזרמים שלא תמכו בעיונותברעיונות השלטון ויצירה אומנותית הותרה למעשה אך ורק מתוך איגודים ממשלתיים. נאסרה כל התאגדות של אמנים ונדרש איחודם של האיגודים הקיימים, מטרה שהושגה בהדרגה עד ל-1940. השלטון הקים את "איחוד הסופרים הסובייטים", "איחוד הציירים הסובייטים", "איחוד המלחינים הסובייטים" וכו'. לאחר התבססות הרעיון שגם תחום זה נשלט על ידי הממשל הסובייטי נוצג מושג ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליזם]] שנבחר בתור הסגנון האמנותי היחיד ויוצרים של אמנות מופשטת ואוונגרדית דוכאו.
 
עצם הגדרת הריאליזם - תיאור מצב כמו שהוא - לא היה נוח לשלטון הקומוניסטי. ספרים של סופרים ריאליסטים מ[[צרפת]], למשל, שתארו את קשיי היום יום של מעמד הפועלים בצרפת, היו אהודים מאוד. אך עיסוק בקשייהם של פועלי ברית המועצות לא הותר ולכן הפך הריאליזם הסוציאליסטי לתיאור מצב אוטופי, עתידני: ייצוג הרצוי ולא המצוי. הנושאים שהוצגו: האדם הפשוט, הפועל או האיכר, מלאי אופטימיות, נושאים מבט אל העתיד. הציורים היו מלאי צבע לרוב. בתחום הפיסול בולטים פסלי מנהיגים וגיבורים ובאדריכלות, הנושקת לסגנון האדריכלות הנאצית, בנייה של "ארמונות תרבות".