טיבוע המשחתת אילת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור לגרסה 24253004 מ־16:00, 9 בנובמבר 2018 מאת 129.69.140.138
שחזור לגרסה 24252799 מ־14:58, 9 בנובמבר 2018 מאת דוד שי
שורה 116:
בעת טיבוע אח"י אילת היה חיל הים הישראלי בתהליך שינוי [[תורת לחימה|תורת הלחימה]] הימית, שכבר היה בעיצומו במשך מספר שנים. במקום הפעלת מעט יחידות לחימה גדולות ורב-תכליתיות בטכנולוגיה של [[מלחמת העולם השנייה]], אשר נמצאה בנחיתות מודגשת מול אויב מתחדש בזירה הימית, החל בשנת 1965 חיל הים בתהליך הצטיידות בהרבה ספינות מהירות נושאות נשק קטלני בכמות ואיכות שתאפשר עדיפות קרבית ביזמה התקפית.
 
האיום של [[טיל ים-ים|טילי ים–ים]] היה ידוע ולא היה לו מענה. המשחתות כבר לא היו ראויות לשמש כיחידות לחימה. עצם קיומן בסדר הכוחות היה מכשלה. לא היה צורך להמתין להטבעת המשחתת כדי לתת חשיבות להקניית יכולת התגוננות מפני טילי ים-ים מונחי מכ"ם. מבנה הכוח הימי החדש התבסס על [[ספינות סער]] ונבנה בתפישה המבצעית של יחידתשליחידת הלחימה הבודדת תהיה עדיפות לפגוע ולא להיפגע מכלי שיט האויב ולהסתפק בכלי שיט הקטן ביותר האפשרי, כדי לרכוש הרבה יחידות לחימה. התפיסה הוכיחה את נכונותה כאשר ב[[הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]] נחל חיל הים הצלחה מלאה בכל קרבות הטילים בים התיכון.
 
עם זאת לא נראה שהלקח האופרטיבי נלמד. גם במלחמות הבאות הועמדו כלי שיט של חיל הים גלויים לאמצעי האיתור של האויב. המושג 'הפגנת נוכחות' בצורה של נחיתות טקטית לא נמחק מהמילון הצה"לי, והתשלום הפגיעה ב[[אח"י חנית]] בתחילת [[מלחמת לבנון השנייה]].