בראשית רבה – הבדלי גרסאות

'''בראשית רבה''' הוא [[מדרש אגדה]] קדום על ספר [[בראשית]], שנוצר ב[[ארץ ישראל]] ונערך במאה הרביעית{{הערה|ח. מאק '''מדרש ואגדה''', האוניברסיטה המשודרת, עמוד 65.}} או [[המאה ה-5|החמישית{{הערה|י.ל. צונץ '''הדרשות בישראל''' ביאליק 1974 הערה 50 לפרק עשירי עמוד 338.}}]][[בראשית רבה#cite%20note-2|<span class="mw-reflink-text">[2]</span>]][[בראשית רבה#cite%20note-2|<span class="mw-reflink-text">[2]</span>]] או [[המאה ה-6|השישית]]{{הערה|י.ל. צונץ '''הדרשות בישראל''' ביאליק 1974 עמוד 77.|שם=צונץ 77}}. נקרא גם "אגדת ארץ ישראל". לפי החוקרת ע. רייזל מדרש זה הוא החשוב שבמדרשי ה[[אמוראים]].{{הערה|שם= רייזל|ע. רייזל, '''מבוא למדרשים''' ,עמוד 105, תשע"א.}}

מדרש בראשית רבה מחולק למאה פרשיות אשר ככל הנראה היו מותאמות לפרשיות הפתוחות והסתומות שבתורה אף שאין לתורה של ימינו לכידות של מאה אחוזים עם כך. כל פרשיה מכילה: לרוב סט של פתיחתאות הבנוי ברוב הפעמים משתיים שלוש פתיחתאות אך ישנן גםשמונה פרשיות המתחילות ללא פתיחתא{{הערה||שם=צונץ 77}}. לאחר מכן דרשות על רצף הפסוקים ולפעמים גם ישנו סיום אשר אינו חלק קבוע ממאפייני המדרש. סיום זה יכול לרוב יתתבטא בדברי פורענות, בדבר טוב או בפסוק המתחיל את הפרשה הבאה. מאפיין נוסף של בראשית רבה הוא תופעת הכפולים אשר הייתה נפוצה בתלמודים ובמדרשים התנאיים. לעיתים ניתן למצוא את אותה יחידה דרשנית בשניים - שלושה מקומות שונים כאשר היחידות מועתקות במלואם אף אם רק חלק מהדרשה מתאים למקום החדש. לעיתים הדרשות הועתקו למקום אשר לא מתאים להן מבחינה רעיונית והן עדיין מהוות מושא למחקר.

המדרש נוהג לפתוח את הפרשיות במבנה הנקרא פתיחתא- מבנה סגור מבחינה ספרותית העומד בפני עצמו. בפתיחתא הקלאסית מקשרים בין פסוק רחוק לפסוק אותו מפרשים בפרשיה. הפסוק הרחוק לרוב ילקח מספר תהילים או משאר ספרות הכתובים, ורק במקרים בודדים ניתן למצוא פתיחתאות המתחילות בפסוק מהתורה אשר לא מהפרשייה עצמה{{הערה|ח. מאק '''מדרש ואגדה''', האוניברסיטה המשודרת, עמוד 66.|שם=}}. את הקישור עצמו מבצע הדרשן באמצעות היקישים, משחקים מילוליים ומשלים. הפתיחתא בדרך כלל מתחילה במונחים כמו: "פתח ר' פלוני: כתיב: 'פתח...'. פתח ואמר", <nowiki>''</nowiki>כתיב<nowiki>''</nowiki> או "הדא הוא דכתיב (=זהו שאמר הכתוב)".

הלשון שבה כתוב מדרש בראשית רבה היא עברית מעורבת ב[[ארמית גלילית]] ומשולבות בו גם מילים ב[[יוונית|יווניות{{הערה||שם=צונץ 77}}]]. לשונו דומה ללשון ויקרא רבה, ללשון התלמוד הירושלמי וללשון פרקי דרבי אליעזר. הלשון היא מאוד תמציתית.

החוקרים מתארכים את בראשית רבה כמדרש הנע בין המאה הרביעית לשישית מכמה מניעים. מבחינת החכמים המופיעים בו ניתן לראות אמוראים ארץ ישראלים המתוארכים לסוף המאה הרביעית, ומעט אמוראים בבלים מהמאה השלישית. לכן מוסכם על החוקרים כי המדרש הוא ארץ ישראלי. כמו כן אישוש נוסף לקביעה מגיע מהשפה בה הוא כתוב עברית מעורבת עם ארמית גלילית. כמוהמכילה כןהרבה ביטויים יווניים. המדרש מכירכנראה אתשאב המשנה, הואחלק קרובמן מאודמקורותיו בלשונומן לתלמודהתלמוד הירושלמי ומשתמשומתוארים בתרגומיםבו ייונייםאירועים וארמייםשיכלו קדומיםלהתרחש למקרא.רק נוסףבימי לכךהקיסר ישנםיוליאנוס, מקומותוגם ארץעלהן ישראליםמעיד המופיעיםהמחבר בחיבורכי המעידים על חיבור בתקופה בה היה יישוב יהודי בארץ זאת נוסף עלהם שמותכתובים קיסריםמפרספקטיבה רומייםשל שליטיםזמן באותהמהמאורע{{הערה||שם=צונץ התקופה77}}.