רבי ינאי – הבדלי גרסאות

שם אביו לא ברור. במקום אחד בלבד הוזכר שם אביו [בבלי בבא מציעא פ"ו:]. הגרסה הנדפסת היא רבי ינאי בן רבי ישמעאל. אך בכ"י פירנצה כתוב בן רבי שמעון וכך מסתבר. שם בנו [שנקרא כנראה ע"ש הסבא] מוזכר בירושלמי [שבת י"ג ה"ז] כר' שמעון בן ר' ינאי . חתנו היה [[יהודה בן רבי חייא]] לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית המדרש כל השבוע, ובשבת היה מגיע הביתה, כשלפניו הולך עמוד של [[אש]]. באחת מהפעמים, הוא היה שקוע בסוגיא תלמודית ולא שם לב שכבר הגיע הזמן שבו נהג לבוא לביתו כל ערב שבת, לקיים את [[מצוות עונה]] שזמנה לתלמידי חכמים היא פעם בשבוע. כאשר שמע מכך חותנו רבי ינאי, הוא נענה: כנראה שהוא נפטר, שכן לוּ היה בחיים, וודאי שלא היה מבטל את מצוות העונה. לפי הסבר חכמי התלמוד, דבריו של רבי ינאי היו {{ציטוטון|כשגגה היוצאת מלפני השליט}} כלומר - דבריו של צדיק עלולים להתקיים גם אם אמרם רק בתור ביקורת, ולא התכווין לקיומם, ויהודה חתנו נפטר{{הערה|{{בבלי|כתובות|סב|ב}}.{{ש}}
[[חיים וייס]] ו[[שירה סתיו]], '''שובו של האב הנעדר - קריאה מחודשת בסדרת סיפורים מן התלמוד הבבלי''', [[מוסד ביאליק]], 2018, עמ' 44–57}}. גרסה שונה למסופר בבבלי באה בירושלמי ביכורים פ"ב ה"ג, סה ע"ג, ושם יהודה היה רגיל לחלוק כבוד לר' ינאי חותנו ולקום לקראתו כל ערב שבת, ובפעם האחת שחרג ממנהגו סבר ר' ינאי שהוא נפטר, וכו'. ונראה שזה עיקר, והמעשה בבבלי שונה להתאמתו במסגרת מעשים העוסקים בעזיבת הבית ללימוד תורה, שבהם הוא ערוך.