פרנץ נויהאוזן – הבדלי גרסאות

ד"ר '''פרנץ נויהאוזן''' (ב[[גרמנית]]: '''Franz Neuhausen'''; {{כ}}[[3 בדצמבר]] [[1887]], [[מרציג]], [[האימפריה הגרמנית]] – [[14 באפריל]] [[1966]], [[מינכן]], [[גרמניה המערבית]]) היה [[תעשיין]] [[גרמני]] אשר במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] כיהן כראש המנהל הכלכלי במנגנון [[הממשל הצבאי]] בסרביה בדרגת [[גרופנפיהרר]], והיה אחראי של שדידתלשוד רכושם של [[יהדות סרביה|יהודי סרביה]] ובכללם [[יהדות בלגרד|יהודי בלגרד]]. בהמשך, לאחר השמדת יהדות סרביה, כיהן כראש המנהל האזרחי והחליף את [[האראלד טורנר]].

במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], לאחר [[הפלישה ליוגוסלביה|כיבוש יוגוסלביה]] מונה לראש המנהל הכלכלי במנגנון [[הממשל הצבאי]] בסרביה. במסגרת תפקידו היה אחראי על גזלתלגזלת רכושם של יהודי סרביה. כן היה אחראי על הלאמתלהלאמת [[בנק]]ים סרביים וגריפת רווחים ממפעלי תעשייה שונים בתחומי סרביה. כיהן כיושב ראש [[בור (מחנה ריכוז)|אתר כריית הנחושת בבור]], ובמסגרת תפקידו העביד 6,200 יהודים ב[[עבודת כפייה|עבודות כפייה]] במכרות. בהמשך מונה לראש המנהל הכלכלי ב[[יוון]] וב[[איטליה]]. ב-[[18 באוקטובר]] [[1943]] מונה לראש המנהל האזרחי במנגנון הממשל הצבאי בסרביה והחליף את [[האראלד טורנר]].{{הערה|[[מנחם שלח]] (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים 49–50, 67-66.}}{{הערה|[[ג'ני לבל]], '''עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2006, עמודים 280, 286, 288.}}

במהלך תפקידיו הועברו ל[[ברלין]] תלונות על [[שחיתות]] כנגד נויהאוזן שעיקרן העברת רק חלק מהכספים לשלטונות הרייך וגריפת רווחים אישיים. בנובמבר [[1944]] הודח מתפקידו, נעצר ונכלא בעוון שחיתות. לאחר מספר חדשים שוחרר ל[[מעצר בית]] לאחר התערבותו האישית של הרמן גרינג. ב-[[1945]] נפל בשבי כוחות [[הצבא הבריטי]] ובהמשך הוסגר ל[[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה|יוגוסלביה]] והועמד לדין על [[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]]. ב-[[1947]] הורשע ונדון ל-20 שנות מאסר. ב-[[1953]] זכה ל[[חנינה]], עבר לגרמניה המערבית, ובהושם נפטר ב-1966.