כיפה (יהדות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ראו גם: הסרת קישור פנימי לערך שחשיבותו לא הובהרה |
מ הוספת קישור להגאון מווילנה |
||
שורה 25:
ה[[מהרש"ל]], שחי ופעל בזמנו של ר' יוסף קארו ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], סבור כי אין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: {{ציטוטון|אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי}}. הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך [[מידת חסידות]], שאינה מחייבת את כלל הציבור. הוא אף מצר על מנהגי הציבור בימיו שמחמירים בזוטות ומקילים בחמורות: {{ציטוט|משמע דווקא בקומה זקופה הוא איסור, אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכוח מידת חסידות; ועכשיו הוא להפך - בקומה זקופה אינם נזהרים, ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא.|שו"ת מהרש"ל סימן עב}} מסקנתו היא, שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים.
[[הגאון מווילנה]], [[הגר"א]], שחי במאה ה-18, פסק כי כיסוי ראש הוא רק ממידת הקדושים העוסקים בעבודת ה'{{הערה|1=באור הגר"א לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ח, ב.}}. [[פוסק הלכה|פוסק ההלכה]] הרב [[יוסף קאפח]] אמר בתשובה לשאלה, שאין כל בסיס [[הלכה|הלכתי]] לחבישת כיסוי ראש, אלא שחבישת כיסוי ראש ראויה ומכבדת את האדם. אך עם זאת מאחר שבימינו נשתרש הדבר וחבישת כיסוי ראש התקבלה כסימן ליראת שמיים ומנהג שלמי אמוני ישראל ישנה חובה לחבוש כיפה (שו"ת הריב"ד עמ' סא-סב). גם [[יהודי גרמניה]] (עד עלייתם ארצה) לא נהגו לחבוש כיפה שלא בזמן עיסוק בדברי קדושה.
| |||