תיאטרון הוד מלכותה – הבדלי גרסאות

 

[[קובץ:John Vanbrugh.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון ואנברו בציור מאת [[גודפריי קנלר]]]]

ב-14 בדצמבר 1704 קיבלו ואנברו וקונגריב את אישורה של [[אן, מלכת בריטניה|המלכה אן]], להקים "חברת בידור" או "חברת בדרנים" (a Company of Comedians). התיאטרון נפתח בשם "תיאטרון המלכה" ב-[[9 באפריל]] 1705, בהצגת ה[[אופרה]] "''The Loves of Ergasto''" מאת ג'אקומו גרבר, בביצוע שחקנים וזמרים שהוזמנו מ[[איטליה]]. האופרה נכשלה, והעונה המשיכה לדשדש עד מאי עם הצגת מגוון אופרות ומחזות.

 

מייפלסון חזר אל התיאטרון ב-1877, לאחר ניסיון כושל לבנות בית אופרה לאומי, מבנה שבסופו של דבר שימש את ה[[סקוטלנד יארד]]. עם חזרת חברת האופרה לתיאטרון, בוצעו בו שיפוצים בסך 6000 ליש"ט, ובמסגרתם הוחלפו גם המושבים, השטיחים והטפטים. לאחר שחזר לשימוש תיאטרלי, נפתח התיאטרון באופרה "נורמה" של [[וינצ'נצו בליני]], ב-28 באפריל 1877. הבכורה הלונדונית של [[כרמן]] ([[ז'ורז' ביזה|ביזה]]) התקיימה בתיאטרון ביוני 1878. בהמשך אירח התיאטרון את חברת האופרה [[קרל רוזה]], וכן הוצגו בו שורה של מחזות צרפתיות ואופרות קומיות. בשנת 1882 הוצגו בתיאטרון הבכורות הלונדוניות של אופרות [[טבעת הניבלונגים]] של [[ריכרד וגנר]]. מייפלסון חזר לניהול האופרה בשנים 1887 ו-1889, אך [[הטיימס]] תיאר את ההופעות כרפרטואר של אופרות שפסקו מלמשוך את הקהל הרחב, זמרים מדרגה שנייה, ואיכות הפקה ירודה. [[ריגולטו]], הייתה האופרה האחרונה שעלתה בתיאטרון בתאריך 25 במאי 1889.

 

בעקבות הטכנולוגיות החדשות בתחום התיאטרון שהתחלפו במהירות, הפך מבנה התיאטרון למיושן. כמו כן, חוזה החכירה למשפחת דאדלי עמד לפקוע ב-1891. מטעם נכסי הכתר הייתה כוונה להרוס את כל הבלוק בו עמד התיאטרון, למעט הארקדה, ולהקים במקומו מבנים חדשים. לאחר התגברות על מכשולים שונים בפינוי המבנים באזור, הוחרבו המבנים באזור ב-1892. האדריכל [[צ'ארלס ג'. פיפס]] (Charles J. Phipps), מונה לתכנן את התיאטרון החדש וכן מבנה שישמש כ[[בית מלון]]. בפברואר 1896 הושג הסכם עם הרברט בירבום טרי, להקים את התיאטרון במחיר 55 אלף ליש"ט. ביולי אותה שנה הונחה [[אבן פינה|אבן הפינה]], ובפברואר 1897 אושרו התוכניות. פיפס מת ב-1897, והתיאטרון היה עבודתו האחרונה.

 

===מופעים===

 

בשנת 1904 הקים טרי את [[האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה]], שפעלה בתיאטרון שנה אחת ולאחר מכן עברה למשכן משלה ב[[בלומסברי]]. טרי המשיך לקבל בוגרים מהאקדמיה לתיאטרון, ובדרך זו שכר כ-40 שחקנים. בשנת 1916 עלה ה[[מחזמר]] "[[צ'ו צ'ין צ'או]]", ושבר את שיא העולם כאשר עלה לא פחות מ-2235 פעמים (שיא שבו החזיק עד שנשבר ב-1955). ב-1927 העלו [[ג'ורג' גרשווין|ג'ורג']] ו[[איירה גרשווין]] את המחזמר "Oh, Kay!" בבכורה לונדונית בתיאטרון, והוא הועלה בו 213 פעמים.