כפייה דתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 2:
{{פירוש נוסף|נוכחי=כפייה דתית באופן כללי|אחר=תופעה במדינת ישראל, באופן ספציפי|ראו=[[כפייה דתית בישראל]]}}
 
'''כפייה דתית''' היא הטלת חיוב [[דת]]י על יחיד או על קבוצה. חוקי דת, בדומה לחוקי מדינה, חלים (על פי הדת) על ציבור שלם, אלא שבשונה מחוק מדינה, נובע החיוב מערכים דתיים ולא מחוקי גוף מחוקק חילוני או מונרכי.
 
== כפייה דתית כמצווה דתית ==
דתות מסוימות כוללות חיובים על ציבור אתני שלם כלשהו או אף חיוב כלל עולמי, משכן, צוויים כאלו מחייבים על פי אותה דת, את בני אותה דת שאינם מקפידים במצוותיה ואף בני דתות אחרות. דוגמאות:
* לפי ה[[יהדות]], גם גויים חייבים בקיום [[שבע מצוות בני נח]], וה[[רמב"ם]] פסק בעניין זה: "כל גויעכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגיםהורגין אותו אם ישנו תחת ידינו".{{הערה|[[משנה תורה להרמב{{רמב]], הלכות |שופטים|מלכים ומלחמות, [http://kodesh.snunit.k12.il/i/e508.htm פרק |ח]|ט}}}}
* ב[[אסלאם]] נכלל ה[[ג'יהאד]], ובו מאמץ צבאי, ואף מלחמה, נגד [[פגאנים]] (עובדי אלילים) כדי שיקבלו על עצמם את דת האסלאם. מקור התוקף באסלאם לקיום מלחמת ג'יהאד נגד לא-מוסלמים מצוי ב[[קוראן]]: "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5, תרגום [[אורי רובין]]). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" (בערבית: آية السيف) ועל פי הפרשנות המוסלמית הוא נחשב כמבטל כל פסוק אחר בקוראן שמשתמעת ממנו מתינות כלפי לא-מוסלמים ("המְשַתפים" הם לא-מוסלמים שאינם יהודים או נוצרים).
* ב[[נצרות]] פועל ה[[מיסיון]] ל[[המרת דת]]ם של לא נוצרים לנצרות. בעבר גם בכוח החרב. במהלך [[מסעי הצלב]] נרצחו עשרות אלפי יהודים ומוסלמים שסירבו להמיר את דתם לנצרות.
 
== היסטוריה ==
ה[[תורה]] מתארת נורמה של כפייה דתית של המצוות על היהודים. בתנ"ך מתוארים אירועים של כפייה דתית ב[[ממלכת יהודה]] וב[[ממלכת ישראל]], אם מצד [[איזבל]] הרודפת את נביאי ה' ואם מצד [[יאשיהו]] המבער את פולחן האלילים מממלכת יהודה. החוקרים חלוקים האם בממלכת [[אשור]] נהגה כפייה דתית כלפי העמים השונים שהוגלו בתוכה, אולם קיימת הסכמה שבערי [[בבל]] בדרך כלל לא נהגה כפייה דתית.{{הערה|1=בוסתני עודד, ישראל רונן, [http://books.google.com/books?id=TQ0tPstRs1oC&pg=PA452 ממלכת יהודה: יחידות 10-1210–12], האוניברסיטה הפתוחה, 2008, עמוד 452}} עם זאת, בספר [[דניאל]] מתואר אירוע בו דרש המלך [[נבוכדנצר]] מכל נתיניו להשתחוות לפסלו.
 
[[נחמיה]] מתאר שימוש בסמכויותיו השלטוניות על מנת לכפות שמירת מצוות, כמו הימנעות מ[[נישואי תערובת ביהדות|נישואי תערובת]] ומסחר ב[[שבת]].
 
במהלך ימי הביניים השתרשה באירופה נורמה של כפייה דתית על פיה השליטים דרשו מנתיניהם לקיים את מצוות הדת. ה[[אינקוויזיציה]] חקרה והענישה נוצרים אשר נתפסו מאמינים בדת אחרת. ב[[שלום וסטפליה]] שכונן לאחר מלחמות הדת של [[מלחמת שלושים השנה]] נקבעה הזכות ל[[הגירה|הגר]] למדינה אחרת למי שאינו מקבל את דת השליט במדינתו. שלום וסטפליה לא מנע כפייה דתית, אולם הניח את היסודות לכך בהסכמה שמדינות רשאיות לבחור את דתן ובהכרה ההדדית בין מדינות של זרמים דתיים שונים.{{הערה|1=Micheline Ishay, [http://books.google.com/books?id=YTh22XQrtlQC&pg=PA77 The History of Human Rights], pages 77-7877–78|שמאל=כן}} הכפייה הדתית נמשכה עוד אל תוך המאה ה-20. ב[[אוסטריה]] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] של המאה ה-20 עוד נדרשו כל הילדים להשתתף בלימודי דת ב[[בית ספר|בית הספר]] ופרישה מהדת בגיל צעיר נאסרה.{{הערה|{{דבר||קרבן כפיה דתית|1932/12/18|00204}}}}
 
==מאפייני כפייה דתית==