מרקנטיליזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: שגוי. מגיע מהמילה הלטינית למסחר (שבמקור שלה אולי הגיע משם האל אך זה כבר לא קשור ישירות למושג הנוכחי) |
מ הוספת קישור למאזן התשלומים |
||
שורה 38:
עקרונותיו של אדם סמית' התקבלו ללא עוררין באימפריה הבריטית אך נדחו בארצות הברית על ידי דמויות מרכזיות כגון [[אלכסנדר המילטון]], [[הנרי קליי]] ו[[אברהם לינקולן]]. במהלך המאה העשרים טענו כלכלנים רבים שחלק מעקרונות המרקנטיליזם היו למעשה נכונים. אחד מהכלכלנים המפורסמים במאה העשרים, [[ג'ון מיינרד קיינס]], תמך באופן מובהק בחלק מהרעיונות המרקנטיליסטים. אדם סמית' דחה את ההתמקדות בתזרים הכספים וטען כי סחורות, אוכלוסייה ומוסדות הם הגורמים האמיתיים המביאים לשגשוג. קיינס טען לעומתו כי תזרים הכספים, המאזן המסחרי ושיעורי ה[[ריבית]] הם גורמים כלכליים ראשונים במעלה. השקפות אלו היוו את הבסיס לגישה הכלכלית המוניטרית שמצדדיה דחו למעשה חלק מהעקרונות הקיינסיאנים ופיתחו את אחת האסכולות הכלכליות המודרניות החשובות ביותר.
סמית' דחה את הדגש המרקנטיליסטי על ייצור וטען כי הדרך היחידה להביא לשגשוג כלכלי היא באמצעות צריכה. קיינס גרס כי עידוד הייצור חשוב באותה מידה לפחות כמו הצריכה ואף טען כי בתחילת העידן המודרני חשיבותם המופרזת של מטילי הזהב הייתה הגיונית (בעידן שלפני כסף הנייר הגדלת ערכו של מטיל זהב הביאה לגידול בתזרים הכספים). קיינס וכלכלנים אחרים הבינו כי
לזכות המרקנטיליסטים ניתן לטעון כי עקב היותם סוחרים ופקידי ממשל (בניגוד להוגים קודמים שעסקו בכלכלה) הם נטו לצבור מידע ונתונים רבים ולעשות שימוש במחקרים אמפיריים לעומת זאת עובדה זאת גם גרמה לביקורת גדולה שטענה שאותם אנשים תמכו במרקנטליזם בגלל שהם היו המקורבים שנהנו מהשיטה ישירות. סמית' התנגד לכך בטענה שתורה כלכלית צריכה להיות מבוססת על [[דדוקציה]] מעקרונות בסיסיים כדי לגלות אמיתות כלכליות. בבתי ספר לכלכלה ברחבי העולם כיום מקובלות שתי הגישות.
| |||