המאהב – הבדלי גרסאות

סיפור המעשה נפתח ביומה הראשון של [[מלחמת יום הכיפורים]]. גבריאל ארדיטי, צעיר [[ישראלי]] לשעבר, שהגיע לארץ מ[[צרפת]] לקבל את ירושת סבתו ומגלה שעודנה בחיים, אם כי מאושפזת בחוסר הכרה, מקבל את עצת ידידו אדם, לגשת למשרד הגיוס ולברר את מצבו, ומרגע זה הוא נעלם ואין יודע מה עלה בגורלו. על רקע החיפושים אחריו נפרשת לפני הקורא פרשת חייהם של אדם, אשתו אסיה ובתם דאפי ובהמשך גם נעים, נער ערבי כפרי, שבן-דודו חמיד, עובד ותיק במוסך של אדם, מגייס לעבודה לבקשת אביו של נעים. סיפור העלילה חוזר תחילה לאחור, אל ראשית הקשר בין אדם לאסיה, עוד בילדותם כשלמדו באותה כיתה, ואל ראשית היכרותו של אדם עם גבריאל, שהביא למוסך שלו את מכונית המוריס העתיקה והמוזנחת של סבתו. אדם מגלה עניין, תחילה במכונית המוזיאונית ואחר בגבריאל עצמו, המסתובב ללא כסף וללא עבודה, ועל סמך הלצה למחצה של דאפי מביא אותו הביתה ומשדך אותו לאשתו המנוכרת, לכאורה כעוזר ומתרגם מ[[צרפתית]] בעבודת המחקר שלה, כדי שישתכר די לתשלום על תיקון המכונית ולמעשה, בתקווה ליצור קשר בין אשתו המזדקנת לצעיר המרחף, שעל עניינה בו עמד למן הרגע הראשון לפגישתם. בפועל, אדם מכניס את הצעיר כתחליף פרוורטי לעצמו, כדי למלא את הריק שהתפתח בתא המשפחתי שלהם.

דאפי מגלה במפתיע, ללא כל חשד מוקדם מצדה, את טיב היחסים בין אמה לבין גבריאל, שאליו התייחסה בחשד מרגע הגיעו אל הבית. התגלית נוחתת עליה כמהלומה, ואין היא יודעת איך לקבל אותה. היא חוששת מאז ומתמיד, שהקשר הרופף, חסר הממשות, בין הוריה יינתק ופחדיה באים לביטוי בנדודי שינה קשים, הפוקדים אותה מדי כמה לילות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ניגש גבריאל, בעצת אדם ואסיה, אל לשכת הגיוס. שלושתם רואים בהתייצבותו אקט פורמלי ומצפים שיישלחוהו מיד הביתה, אך הוא נעלם ללא עקבות, הוא ומכונית המוריס העתיקה גם יחד. אדם מתחיל לחפש אותו ומגייס לצורך זה את עזרתו של נעים, הנער הערבי מן המוסך. הוא מביא את נעים אל ביתו, שם הוא מיטלטל בין מבוכה מעיקה לבין אושר לנוכח השהייה בחברת דאפי, ובחצי הלילה הוא שולח אותו לטפס אל דירת סבתו של גבריאל, שם התגורר זה האחרון עד לגיוסו, בביטחון מלא שהדירה ריקה, כפי שהייתה בביקוריו הקודמים בבניין. אבל כשנעים נכנס אל תוך הדירה מבעד לחלון ופותח את הדלת לאדם, מופיעה הישישה, חיה וערנית, מחדר השינה. מסתבר, שימים אחדים קודם לכן שבה אליה הכרתה ובאותו יום שישי גשום חזרה מבית החולים הסיעודי הביתה, אל דירה ריקה, הפוכה, מזוהמת ומוזנחת. אדם ממשיך בחיפושיו אחר גבריאל, עכשיו גם בשליחות סבתו ולא רק למען אסיה, ולאחר זמן מה הוא רוכש לצורך זה מכונית גרר ויוצא בלילות לחילוץ מכוניות תקועות, בתקוה שייתקל אי-כך בגבריאל, או לפחות במכונית המוריס העתיקה שלו. כעזר במסעות החילוץ הליליים הוא לוקח עמו את נעים, העובר לגור בבית הסבתא הישישה, ודאפי מתעקשת להצטרף אליהם ומסגלת לעצמה תפקיד מזכירה, גזברית וסייעת חברתית בהליכי החילוץ. הוריה של דאפי אינם מתנגדים, אף שילדתם דאפי אמורה לישון בשעות הליל ולעמוד במחויבויותיה לבית הספר. במקום להתמודד עם הבעיה הפוקדת את דאפי ומדירה ממנה שינה, אדם נענה לבקשתה וזו מצטרפת לחיפושים אחר גבריאל. נעים נהנה תחילה מתפקידו האחראי ומן הידע הרב שהוא רוכש, לצד קרבתה של דאפי ואף נרתם לסייע לזקנה במשק ביתה, אבל כאשר אדם מחליט במפתיע לחדול מעבודת החילוץ, לובשים חייו של נעים דמות שונה לחלוטין. לבקשתה של ודוצ'ה, אדם אינו מחזיר אותו למוסך אלא משאיר אותו בביתה ומרעיף עליו כסף רב ללא חשבון. חיי הבטלה והבזבוז משחיתים את הנער המתבגר, המאבד כל כיוון בחייו ומודע לכך.

מתחת לסיפור העלילה עצמו נחשפים רבדים עמוקים יותר באישיות גיבוריו ובתולדותיהם. כניגוד מעניין מוצגות אסיה ובתה דאפי - אסיה נמרצת, מעשית, זריזה, עובדת ללא ליאות ומתייחסת בביטול לכל מה שנראה בעיניה כמותרות או פינוק, אך בלילות היא נרדמת במהירות, ישנה שינה עמוקה שקשה להעירה ממנה וחולמת [[חלום|חלומות]] צלולים ומלאי חיים, שהיא זוכרת בהקיצה ומתארת בפרטי פרטים במונולוגים שלה. הניגודיות של אסיה מתבטאת אף בתחומים נוספים בחייה. אסיה מתפקדת כמורה להיסטוריה, הנאלצת להסתפק בהוראת המהפיכות במקום לבצע אותן בעצמה. בנוסף, אסיה נקשרה לאדם, בין היתר בשל הערכתה לערך עבודת הכפיים אשר אפיין אותו בתחילת דרכו במוסך, אך זה חדל מלהתעסק בעבודה זו כבר שנים. דאפי איטית, חולמנית, נוטה להשתמט ממטלות ולדחות את ביצוען ככל האפשר, אך בלילות היא מתקשה להירדם ולעיתים קרובות מבלה לילות שלמים ללא שינה, בודדה ואומללה בעוד הוריה ישנים את שנתם בלי שירגישו במצוקתה. דאפי מודעת לניתוקם של הוריה, הן זה מזה והן ממנה, ואף מודה כי אין זה טבעי שילדים ירחמו על הוריהם. על-פניו, אין הם אדישים כלפיה, אך אביה חי לכאורה בבועה ואיננו מסוגל להיחלץ ממנה וליצור מגע אישי עם זולתו, גם כשהוא נכסף לכך (עמ' 88), ואמה עסוקה מדי, פעלתנית מדי, כאילו חוששת להניח לפעלתנות הכפייתית ולפנות זמן למחשבה או לשיחה מעמיקה. בפועל, בהמשך העלילה מתגלה כי אסיה מנוכרת לדאפי שכן מדובר בילדה שהביאה לאחר שאדם כפה את עצמו עליה, כמעין תחליף לבנה המת וכניסיון מעוות לתקן את חיי הנישואין. דאפי נחשפת לכך כשהיא מגיעה לבית הספר ורואה כי אימה יודעת להרגיש ולהביע חום, אותו החום שהיא מחסירה בבית, ובה לידי ביטוי ציורי בין היתר בתבשיליה התפלים.

לכאורה, דאפי ערה לקשיי הוריה ולבעיותיהם יותר משהם מודעים להם בעצמם, אך למעשה, גם היא איננה מודעת לאישיותם הנסתרת - כשהיא מתבוננת, בלילות הערות שלה, בהוריה הישנים, היא תוהה אם אמה מרשה לעצמה לחלום ואיננה מתארת לעצמה, שחיי הרגש והזיכרון של אמה מתנהלים בחלומותיה, משום שאסיה איננה מספרת על חלומותיה לבתה, אלא לבעלה בלבד, וגם זאת לעיתיםחדלה לעשות מזה רחוקותשנים. רק בסצנה האחרונה בספר בין אסיה לבתה היא מספרת לה לראשונה חלום שחלמה עליה, לאושרה של דאפי, אך גם כאן, כדי שיתהווה ביניהן קשר ממשי חייבת דאפי לנפץ את הלך הרוח שכה נכספה אליו ולהביא את אמה לכך שתסטור לה, גם זאת לראשונה, מגע ראשון ביניהן אחרי כשבע שנים (עמ' 343).