שמירת נגיעה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
השוחט (שיחה | תרומות)
מ תקלדה
שורה 22:
 
=== פנויות ===
בשונה מקרובות ומ[[אשת איש]], מעיקר הדין, אישה פנויה טהורה מ[[טומאת נידה]], אינה ערוה על גבר. ולפיכך מגע תאוותני בין השניםהשניים אינו אסור כשלעצמו, אלא רק מכוח תוצאותיו האפשריות, כגון [[הרהור עבירה|הרהורי עבירה]] ו[[קרי לילה]]{{הערה|כפי שדורשת הגמרא (עבודה זרה כ:): "שלא תהרהר ביום ותבא לידי טומאה בלילה", וראו גם בתשובת הרב [[משה פיינשטיין]], שו"ת אגרות משה חלק אבן העזר סימן ס'.}}. אף על פי כן, ישנן בהלכה שיטות ([[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] ו[[רמב"ן]]) לעניין איסור [[יחוד]]. ה[[ריב"ש]]{{הערה|{{צ-ספר|שם=שו"ת הריב"ש|מו"ל=סימן תכה|שנת הוצאה=}}}} פוסק: "ואף הפנויה שאינה נדה, חמורה היא בזה מאשתו נדה" וכך הביאו גם הבית יוסף והרמ"א. לפי דבריהם פנויה שאינה נידה אסורה בייחוד ו[[קל וחומר]] בתשמיש.
 
עם זאת, בימינו כמעט כל הנשים הפנויות הבוגרות אינן טובלות ונחשבות ל[[נידה|נידות]], והיות ו[[איסור משכב עם נידה|יחסי אישות עם נידה אסורים גם כן באיסור כרת]], ישנו איסור קריבה ונגיעה גם כלפי פנויה שהיא נידה. מאז חורבן ה[[מקדש]] ולאור היעדרו של [[אפר פרה אדומה]] פחת הצורך ב[[טהרה]] ליומיום, מה שהביא לכך שבשונה מנשים נשואות שטובלות לטהרתן לבעליהן, נשים שאינן נשואות אינן טובלות. אף על פי שהיהדות מעודדת את הטהרה עצמה גם ללא צורך טכני, כאשר אין צורך שכזה פוחתת המוטיבציה להיטהר, ולכן הפסיקו הנשים לטבול. ובנוסף לכך בדורו של הריב"ש לפני כ-700 שנה ראו החכמים שיש צורך לתקן שנשים פנויות לא יטבלו, כדי שלא יחשבו שלאחר הטבילה אין איסור של תשמיש איתה, או שיחשבו שמפני שהאיסור קל יותר, יקלו בו ראש{{הערה|{{צ-ספר|שם=שו"ת הריב"ש תכ"ה וראה עוד מקורות בספר טהרת הבית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל עמ' לד-לה|מו"ל=|שנת הוצאה=}}}}.