אף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הטמעת תבנית:בקרת זהויות בערכים (תג) |
←מבנה ופעילות: פסקה חדשה |
||
שורה 13:
בהיותו תווך בין הגוף לעולם החיצוני, האף והמבנים ה[[אנטומיה|אנטומים]] הסמוכים אליו מבצעים תפקידים נוספים הקשורים לאוויר העובר דרכו, כגון הגברת הלחות וסינון של אוויר הנכנס אליו, ואיסוף לחות מאוויר אשר ננשף החוצה (תהליך היעיל במיוחד ב[[גמל]]ים).
==בבעלי חיים==
במהלך ה[[אבולוציה]] מינים שונים פיתחו צורות שונות של אפיהם בהתאם לחייהם, כשלרוב הוא קשור ביכולתם להריח ובשימושים נוספים של האף.
ראשוני בעלי האף היו [[חולייתנים לסתניים]] בעלי לסת חזקה ששימשה כמעבר שאינו מובדל לחלוטין מהפה להזרמת חמצן לגוף יחד עם הזימים. בדרך זו חיים ה[[דגים]] המודרניים שאצל חלקם האף משמש כאיבר הרחה או אף לחושים אחרים (ביניהם [[אמפולות לורנציני]] של [[דגי סחוס]] וחישת חשמל אצל ה[[מורמיריים]]). [[דגי מקור]] אף משתמשים באפם כנשק.
אפים נבדלים מהפה התפתחו אצל [[דגי ריאות]] ו[[דו-חיים]] פרימיטיביים שאצלם האף משמש כשק חלול דרכו עובר ריח אל הפה. אצל ה[[זוחלים]] האף כבר החל לשמש כמבנה בעל נחיריים, אך לרוב הוא מתגמד ביחס ללסתות. עם זאת [[תנינאים]] וכמה [[צבים]] בעלי נחיריים בולטות היכולות להיסתם מתחת למים ואצל [[איגואנת הים]] הוא אף משמש לסילוק מלח.
מספר חיות פיתחו [[חדק]] ארוך שבנוסף להרחה הוא משמש כשריר המאפשר תמרון רב. לחדק שימושים רבים ביניהם: הרחה, שאיבת מים או מזון, פיזור חול ושימוש ככלי נשק או לאחיזה. הבולטים מבעלי החדק כיום הם ה[[פילאים]].
[[דובי נמלים]], [[פנגולינאים]] ושאר [[אוכלי נמלים]] משתמשים בלסת-חדק השואבת טרף במהירות ולרוב הם חסרי שיניים.
אצל ה[[חזיריים]] האף גדול ומשמש להרחה ולחטוט באדמה. לצד החוטם הרחב ישנם [[חט]]ים מרשימים להגנה ותקיפה. שימוש דומה משמש אפם של [[חפרפרת אוסטלית]], [[חפרפזיים]] ו[[וומבטיים]] החופרים באדמה.
מספר [[יונקים]] כמו [[חתוליים]] וטורפים שונים בעלי [[שפם|שפמים]] לצידי חוטמם העוזר לחישה בחשיכה. הדבר נפוץ גם במספר חיות ימיות כמו [[טורפים ימיים]] ו[[שפמנונאים]]. [[חפרפרת ככובת אף]] בעלת מבנה מיוחד המשמש כשפם על אפה.
אצל ה[[קרנפיים]] ישנה [[קרן (זואולוגיה)|קרן]] גדלה באזור האף ומשמשת לתקיפה/הגנה מרשימה. הקרן מורכבת למעשה משערות קשות ואינה חלק מחלל האף. עוד מספר חיות (למשל [[אנוליס פינוקיו]] וכמה [[זיקיתיים]]) בעלי אפים דומים. ה[[טריצרטופס]] גם נלחם בקרני החוטם נגד אויביו שבניגוד לקרנף הכילו עצם.
אצל ה[[לווייתנאים]] ישנם זוג נחיריים בקצה הראש, המאפשרים נשימה כאשר רוב האף נמצא מתחת ל[[מים]]. רובם בעלי [[חרטום (גוף)|חרטום]] או [[מקור]] כשל ה[[דולפין]] שלמעשה הוא חלק מהלסת העליונה. הרבה [[עטלפים]] גם איבדו את חוש הריח ואפם התנוון, כשכמה מינים גידלו [[עלה אפי]] העוזר ל[[איכון הד]]. אצל ה[[עופות]] האף נעלם והפך לחלק במקור, אף ש[[עופות ימיים]] כמו [[יסעוראים]] בעלי נחיריים בולטים לסינון מלח.
ב[[פרימטים]] מבנה האף משמש לחלוקה טקסונומית, מאחר שהמינים המפותחים איבדו מאוד את חוש הריח ואפם התקצר. [[בעלי אף-לח]] הם הפרימיטיביים ביותר בסדרה ובעלי חוטם מוארך, כשחלקם גם מסמנים נחלות בריח. ה[[קופים]] למיניהם משתמשים בחושים אחרים ואפיהם התקצרו. ישנם 2 קבוצות קופים גדולות: [[קופים רחבי אף]] מאמריקה שנחיריהם רחבים ונוטים מטה ו[[קופים צרי אף]] שאפיהם צרים ונוטים הצידה. עם זאת לחלקם לסתות גדולות כשל ה[[בבון]]. אצל [[קופי האדם]] האפים אף יותר קטנים וחוש הריח חלש יותר, אף שהלסת הקצרה חזקה מעט יותר.
מספר חיות בעלות חוטם נפוח לגודל מרשים ביניהם: [[קוף חוטמני]], [[כלב ים כובעי]], [[פיל ים]], [[אייל הקורא]] ו[[סאיגה]]. מטרתו יכולה להיות חברתית אף שהוא גם משמש לסינון אוויר קר.
== סכנות בריאותיות ==
| |||