מבצע אאוטוורד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
בסיס שילוח לבלונים הוקם במתקן של הצי ליד עיר הנמל פליקסטו שבחוף המזרחי של אנגליה, ובהמשך השנה נפתח אתר שילוח נוסף ליד [[דובר (אנגליה)|דובר]] שב[[דרום-מזרח אנגליה]]. בפליקסטו נעשה שילוח הבלונים בשטח מסלול [[גולף]] שליד חוף הים. על מנת לשמור על חשאיות המבצע הוכן עבורו סיפור כיסוי שלפיו היו הבלונים חלק ממערכת בלוני המחסום הבריטית.
 
בשילוח הבלונים הועסקו 235 איש ואשה, מרבית הצוות הורכב מחיילות ששירתו ב[[חיל העזרהים המלכותי לנשים של הצי המלכותי]]. הבלונים מולאו במימן שסופק במיכלים על ידי זרוע בלוני המחסום של [[חיל האוויר המלכותי]]. תהליך המילוי נעשה בתוך [[אוהל]]ים משולשים, והיה צורך להתיז [[מים]] על הבלונים במהלך המילוי כדי להקטין את החיכוך בגג האוהל, שהיה עלול להביא לקריעת הלטקס, לדליפת המימן ולהצתתו. לאחר מכן הובלו הבלונים ביד לנקודת השילוח, שבה הוצמד אליהם מטענם. מעת לעת נפצעו אנשי צוותי השילוח כאשר התלקחו בלונים או מתקני התבערה שלהם (האחרונים - עקב טיפול לא זהיר בהם) ולכן צוידו הצוותים בבגדי מגן נגד אש. בשטח מסלול הגולף הוצבו [[מקלע]]ים להגנה אווירית, אשר החיילות הוכשרו להפעילם, בין השאר על ידי שחרור בלונים לאוויר וצליפה בהם.
 
הבלונים הראשונים שולחו ב-[[20 במרץ]] 1942. ב[[אוגוסט]] באותה שנה הגיע קצב השילוח לעד 1,000 בלונים ביום. בהמשך הושג גם קצב שילוח של 1,800 בלונים תוך שלוש עד ארבע שעות. לעיתים קרובות הושעה השילוח בשל מתקפות הפצצה נרחבות שערכו מטוסי [[בעלות הברית]] נגד גרמניה, מחשש שהבלונים יגרמו נזק למפציצים. מ[[מאי]] 1944 הופסק השילוח ההמוני של הבלונים עקב הגברת הפעילות האווירית של מטוסי בעלות הברית. מאותו מועד שולחו הבלונים ב"טפטוף" משלושה אתרים במהלך שעות היום ובמרווחים של 10 דקות. טקטיקה זו נחשבה כפחות מסוכנת למטוסי בעלות הברית. היא גם צמצמה את צריכת המימן, שהיה דרוש לבלוני הגנה על חופי [[הפלישה לנורמנדי|הנחיתה בצרפת]] ולבלוני הגנה על [[לונדון]] מפני פצצות [[V-1]].