קריפטה

במונחים מתקופת ימי הביניים קריפטה (אנגלית: Crypt מהמילה הלטינית crypta והמילה היוונית kryptē) היא חדר אבן או חלל כלשהו הבנוי בדרך כלל מתחת לרצפה של כנסייה או טירה, ובדרך כלל היא משמשת כאתר קבורה המכיל סרקופג, ארון מתים או שרידים קדושים של אישים כגון קדושים או בעלי תפקידים בכירים בכנסייה.

קריפטה בבאייה, צרפת

היסטוריה

חלק מהכנסיות נבנו מעל פני הקרקע על מנת שהקריפטה תיבנה בקומת הקרקע. הקריפטות נבנו בדרך כלל מתחת לאפסיס, אך לעיתים הן נבנו מתחת לכנפות הכנסייה והספינות. בין הקריפטות הקדומות ביותר בתולדות הנצרות הן אלה שבשלף (Chlef) ובג'ימילה שבאלג'יריה. בתקופת שלטונו של קרל הגדול השימוש בקריפטות נעשה נפוץ גם במערב אירופה. לאחר המאה ה-10 הצורך בקריפטות פחת כאשר הנהגת הכנסייה התירה לקבור שרידים קדושים בקומה הראשית של הכנסייה. בתקופה שבה הבנייה נעשתה בעיקר בסגנון גותי נבנו מעט מאוד קריפטות.

בתקופות יותר מודרניות הקריפטות שימשו בדרך כלל כחלל קבורה שבו נשמרו גופות הנפטרים. קריפטות נמצאות בדרך כלל בבתי קברות ותחת מבני דת ציבוריים כגון כנסיות או קתדרלות, ולעיתים הן נמצאות מתחת למאוזוליאומים וקפלות פרטיים. משפחות מלוכה רבות, לדוגמא, החזיקו בבעלותן קריפטות גדולות מאוד המכילות את גופותיהם של עשרות בני משפחה. באזורים מסוימים הכינוי הנפוץ של קריפטה הנמצאת מעל הקרקע הוא מאוזוליאום, מונח המתאר גם בניין גדול המשמש כמקום קבורה עבור אדם יחיד או כמה אנשים.

במאה ה-19 הייתה תופעה נפוצה של בניית קריפטות באחוזות משפחתיות בינוניות או גדולות, בדרך כלל בקצה גבול אדמות האחוזה או כחלק מהמרתף. במקרה שבו האחוזה נמכרה הקריפטה נאטמה ואחד התנאים בשטר המכירה היה שאזור הקריפטה יוותר כפי שהוא.

ראו גם

• קטקומבה
• קבר
• גלוסקמא