גלרט הקדוש

גלרט הקדוש (בהונגרית: Szent Gellért, הידוע גם כ"בישוף גרארדוס של צ'נאד", בשמו בלידה באיטלקית: ג'ורג'ו סאגרֶדו - Giorgio Sagredo או ג'ראלדו סאגרֶדו - Gerardo Sagredo, מאוחר יותר San Gerardo di Csanad, בלטינית: Gerardus Morosanae Ecclesiae או Csanadiensis episcopus‏, 23 באפריל 977 ונציה - 29 באוגוסט 1046 בודה), היה בישוף קתולי הונגרי, אחד מהראשונים בהונגריה, איטלקי לומברדי במוצאו, מבין מובילי התנצרותה של הונגריה. נחשב קדוש מעונה של הכנסייה הקתולית וחג הקרוי על שמו, מצוין ב-24 בספטמבר. היה אחת מהדמויות החשובות בהיסטוריה ההונגרית בימי המלך המייסד אישטוואן הקדוש. הוא נחשב גם כ"שליח ("אפוסטולוס") של הונגריה" והקדוש המגן של העיר בודפשט. מושבו כבישוף היה בעיירה צ'נאד, בימינו ברומניה, בצומת בין המדינות רומניה, הונגריה וסרביה של היום. גלרט כתב בלטינית את הספר העיוני הראשון בהיסטוריה של הממלכה ההונגרית.

פסל בסקשפהרוואר של הבישוף גלרט הקדוש עם תלמידו, הנסיך אימרה הקדוש

היסטוריה של גלרט הקדוש בציורים ב"לגנדריום של בית אנז'ו" בהונגריה. משמאל לימין, למעלה: קבלתו של גלרט בידי המלך אישטוואן הקדוש. גלרט נזיר במקום מבודד. למטה: גלרט מתמנה לבישוף. גלרט מטיף לעם

מות הקדושים של גלרט בציורי ה"לגנדריום של בית אנז'ו". משמאל לימין למעלה: פגאנים תוקפים את פמליית הבישוף. גלרט נדחף מעל הגבעה למטה אל הדנובה. למטה: העגלה עם גופתו של גלרט יוצאת לדרך לצ'נאד. קבורתו של גלרט הקדוש בכנסייה בצ'נאד

הפסל של גלרט הקדוש על הגבעה, 1904

רקע משפחתי ותחילת דרכו

גלרט נולד במשפחה של פטריקים מוונציה, ייתכן ממוצא לונגוברדי. לפי מרבית האגדות, שמו בטבילה היה ג'ורג'ו סאגרדו. ייתכן כי משפחתו הייתה בקשרי יחוס למשפחת צ'נטראניגו הידועה בוונציה, שמבניה קם גם דוג'ה אחד - פייטרו בארבולאנו צ'נטראניגו (1026–1031). בגלל מחלה קשה שלקה בה בילדותו, משפחתו הפקידה אותו בידי נזירי המנזר הבנדיקטיני באי סן ג'ורג'ו מג'ורה בוונציה. הילד החלים, אהב ללמוד וחלם לעלות רגל לארץ הקודש על מנת לקרוא בעצמו בספרים שכתב הירונימוס הקדוש בבית לחם. אביו ג'רארדו, יצא בזמנו לעלייה לרגל לארץ הקודש בשנים 990–995 ונרצח שם על ידי מוסלמים. ככל הנראה לזכרו, שונה שמו של הנער ג'ורג'ו לג'רארדו. אחרי סיום חוק לימודיו כולל הקוודריביום, הוסמך ג'רארדו הצעיר לכמורה ובהמשך נשלח על ידי אב המנזר, גוליילמו, ללימודים בבולוניה.

אחרי חמש שנות לימודים ואחרי מות האב גוליילמו, בשנת 1012 נבחר ג'רארדו לאב המנזר (abbate). אך לא שקט ולא נחה נפשו עד שלא הגשים את חלומו לעלות לארץ הקודש.

הגעתו להונגריה

בהגיעו לנמל זארה בדלמטיה בפברואר 1015 עלה על ספינה. אולם בגלל סופה בסמוך לפארנצו נאלץ לרדת ולמצוא מקלט על האי סן אנדראה שליד פולה בחצי האי איסטריה. שם פגש את האב רזינה מפאנונהאלמה שבהונגריה, שהמליץ לו לבקר קודם אצל המלך אישטוואן הראשון של הונגריה ולאחר מכן ייסע לארץ הקודש דרך קונסטנטינופול. יחד עם עוד שני נזירים - אנסטאז-אסטריק מפצ'וואראד (כיום בחבל באראניה בקרואטיה) ומור מפץ', הצליחו לשכנעו לבקר בהונגריה. אכן ב-15 באוגוסט 1015 בחג מרים הקדושה התקבל ג'ררדו בעיר סקשפהרוואר על ידי המלך אישטוואן ובסופו של דבר נשאר בארץ זו. המלך התרשם ממנו כל כך שהחליט לארח אותו בארמונו באסטרגום ולהפקיד בידיו את חינוך בנו, הנסיך אימרה. בנוסף שלח אותו למשימות דיפלומטיות - ככל הנראה בצרפת. כשבן המלך, אימרה היה בן 16, בשנת 1023 החליט ג'ררדו, שבהונגריה כונה גלרט (Gellért), לסיים את תפקידו כמורה ולהתבודד לפי דוגמתו של גונתר הקדוש (1045-955), באמצע היער באקון (Bakony), על יד באקונבל (Bakonybél) ולנהל שם חיי סגפנות ב"הרמיטאז'".

בישוף צ'נאד

בתום שבע שנים של התבודדות, בשנת 1030, התמנה גלרט על ידי המלך אישטוואן לבישוף של היישוב מרושוואר (בלטינית: מוריסנה) או צ'נאד, שנכבשה על ידי חיילי המלך מידי שליט מקומי בשם אחטום או איטון. היישוב נקרא צ'נאד לפי שם המפקד המנצח, צ'נאד. בהגיעו בליווי 10 נזירים, מתוכם 7 הונגרים, התחיל גלרט לנהל את המנזר שמצא במקום ושהוקם על ידי השליט הקודם אחטום. הוא גירש בכוח מהמנזר את הנזירים האורתודוקסים , שנמלטו לאורוסלאמוש (כעת - באנאצקו ארנג'לובו Банатско Аранђелово). גלרט הקים בעיירה קתדרלה לכבוד מרים הקדושה, חילק את תחום הבישופות לשבעה אזורים, והוביל בהם תהליך של התנצרות המונית. הוא הקים גם שני בתי ספר תאולוגיים, ועוד מספר כנסיות ומנזרים. פעילותו זכתה בהצלחה, אף על פי שהטיף בשפה הלטינית ולא בהונגרית. זאת הייתה הדיוקסיה הקתולית הראשונה שהוקמה בשטחי רומניה של היום.

מעורבותו הפוליטית אחרי מות המלך אישטוואן

בעקבות מות המלך אישטוואן ב-15 באוגוסט 1041 נכנסה הונגריה לתקופה של אי שקט פנימי עם חילופי שלטון תכופים. מפני שהנסיך אימרה נהרג קודם לכן בשעת ציד על ידי פר פרא , את הכתר ירש אחיינו, פטר אורסאולו הוונציאני,(1041-1038). הבישוף גלרט התנגד לאמצעים שנקט המלך החדש נגד אלמנתו של אישטוואן, המלכה גיזלה. לכן בשלב מסוים תמך במחנה שהתנגד למלך ושהצליח לגרשו ולהכתיר מקומו אציל הונגרי בשם שמואל אבא (בהונגרית "אבא שאמואל").

אולם המלך החדש, שמואל אבא, התגלה כמנהיג אכזרי, שהורה להוציא להורג חמישים אצילים מתומכי המלך הקודם וזאת תוך חילול חג הפסחא, בצ'נאד, בנוכחות הבישוף גלרט. כתגובה, סירב גלרט להכתיר את המלך אבא והפך לאחד ממתנגדיו הגדולים. שמואל אבא, שהיה חשוד בנטיות לב פאגאניות, הכעיס את הכנסייה הקתולית גם על ידי ביטול הטבות שניתנו לנזירים הבנדיקטינים בימי המלך אישטוואן ועל ידי הטלת מיסים עליה. לבסוף בשנת 1045 הובס שמואל אבא ונרצח על ידי אנשיו של פטר אורסאולו, שחזר להונגריה בסיוע גרמני.

אולם גם במלוכתו השנייה הכעיס פטר אוסאולו חלקים רבים בעם על ידי הישענותו על גרמנים ועל זרים אחרים ועל ידי גירושו את המלכה גיזלה. גם הוא לא חסך גזרות כלכליות שפגעו בכנסייה. בנסיבות אלה הצטרף הבישוף גלרט למחנה האצילים ההונגרי שתמך בהבאתם לשלטון של בניו של ואזול, בן דודו המרדן של המלך אישטוואן הקדוש: אנדראש (אנדרה), בלה ולוונטה, שנמצאו בגולת קייב.

מותו

בשנת 1046 פרץ בהונגריה מרד נגד מה שנחשב כ"שלטון הזרים" של המלך פטר אורסאולו. לפי דברי הכרוניקונים, חסידי מסורות פגאניות השתתפו במעשי שוד והרג נגד הכנסיות והמנזרים ונגד הכמרים הזרים, שנשרפו לפעמים חיים ביחד עם הבניינים. גם יועציו של המלך פטר נרצחו ולא הובאו לקבורה. בראש מרד הפאגאנים עמד האציל ואטי או ואטא. הבישוף גלרט השתתף האספת האצילים המורדים באבאויואר שבו הוחלט לתמוך במועמדותו של אנדראש (אנדרה) מבית ארפד לכס הממלכה. המלך פטר נרצח בסקשפהרוואר. ב 24 בספטמבר 1046 יצאו הבישופים גלרט של צ'נאד, בסטריק Bestrik (בסטרד או ביסטרידוס) - של ניטרה ובד Bőd (בט או בולדוס) לקבל את פני המלך החדש אנדראש. הם נתפסו בדרך, במקום שנקרא קלנפלד, על ידי מורדים פאגאנים, מאנשי ואטי, ונרצחו. הבישוף גלרט נדחף מעל גבעה שעל יד בודה והתגלגל ממעלה הפסגה ועד למי הדנובה. לפי האגדות דחפו אותו בתוך עגלה בעלת שני גלגלים או בתוך חבית ממוסמרת. בהגיעו מטה, הוכה למוות באבנים ובכידונים.

בסופו של דבר, גופתו של גלרט הובאה לכנסיית בלווארושי (מן המצודה) בפסט, קרוב למרחצאות רודאש. משם הועברה בשנת 1053, בליווי שני בישופים, לצ'נאד ונקברה בתוך סרקופג בקתדרלת מרים הבתולה בעיר. עצמות ושרידים קדושים אחרים מגופתו הגיעו גם למקומות אחרים בהונגריה והפכו ליעד עליות לרגל. בקתדרלה בצ'נאד נשמרה גם האבן שלפי האגדה נינתה לו המכה הסופית. המקום נהרס בשנת 1241 על ידי המונגולים אבל שוקם על ידי הבישוף בלזיוס בשנת 1243.

הנצחה

• הגבעה בבודה שבבודפשט, שממנה נדחף למותו - נקראת כעת גבעת גלרט, עליה הוקמה בשנת 1904 אנדרטה גדולה של הבישוף, הנראית מרחוק.

• בשנת 1083 גלרט, יחד עם המלך אישטוואן והנסיך אימרה הוכרזו כקדושים של הכנסייה הקתולית.
• שרידים של הגלרט ושל לבושו מוחזקים ומהווים מטרת פולחן בכנסייה באי מוראנו בוונציה,
• ספרים שכתב נמצאים בבולוניה, פראג, גייר וסגד.
• בית הספר הפיאריסטי של טימישוארה שנפתח מחדש כתיכון רומי-קתולי בטימישוארה, אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, קיבל לזכרו את השם "גרהרדינום"

ספריו

• Deliberatio Gerardi Morosanae Ecclesiae Episcopi supra hymnum trium puerorum ad Isingrimum liberalem

עבודתו העיקרית בתחום התאולוגיה - פורסמה בשנת 1790 על ידי הבישוף- רוזן איגנאץ בתיאני מטרנסילבניה.

• יש הסבורים כי גם עצות המלך אישטוואן לבנו, אימרה, (Sancti Stephani primi regis Hungariae de regum praeceptis decem ad Sanctum Emericum ducem) נכתבו על ידי גלרט

לקריאה נוספת

• Matthew Bonson, Margaret Bonson, Stephen Bonson Our Sundays Visitor's encyclopedia of saints, Huntington, Indiana, 2003, p.359.,

קישורים חיצוניים

• על החג של סאן חרארדו סרגרדו - בספרדית
• ל. קאנטי - סן ג'רארדו באנציקלופדיה האיטלקית, לקסיקון הביוגרפי, טרקאני, ברשת - גישה ב 3 בנובמבר 2011

L.Canetti Gerardo Di Csanad nel Dizionario biografico L'Enciclopedia italiana, Treccani

• ביוגרפיה מתוך "חיי הקדושים" מאת אישטוואן דיוש - בספריה האלקטרונית ע"ש פטר פאזמאן - חברת "אישטוואן הקדוש" (בהונגרית) - גישה ב-5 באוקטובר 2011

Diós István - A szentek élete Szent Gellért

• גלרט הקדוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)