גרגוריוס השישה עשר

גרגוריוס השישה עשר (בלטינית: Gregorius XVI;‏ 18 בספטמבר 1765 – 1 ביוני 1846) היה אפיפיור מ-2 בפברואר 1831 ועד מותו. שמו לפני הכתרתו היה ברתולומאו אלברטו קאפלארי (Bartolomeo Alberto Cappellari). היה אפיפיור שמרני שהתנגד לרוחות של דמוקרטיזציה במדינת האפיפיור בפרט ובאירופה בכלל. האפיפיור האחרון שנבחר לתפקיד מבלי שהיה בישוף והאחרון שנשא בשם גרגוריוס.

גרגוריוס השישה עשר
Gregorius XVI

גרגוריוס השישה עשר
לידה	18 בספטמבר 1765 בלונו, הרפובליקה של ונציה
פטירה	1 ביוני 1846 (בגיל 80) הארמון האפוסטולי, רומא, מדינת האפיפיור
שם לידה	Bartolomeo Alberto Cappellari
מדינה	מדינת האפיפיור
מקום קבורה	בזיליקת פטרוס הקדוש
דת	הכנסייה הקתולית
האפיפיור ה־254 2 בפברואר 1831 – 1 ביוני 1846 (15 שנים) → פיוס השמיני פיוס התשיעי ←
חתימה

סמלו

מצבת קברו

לפני הכתרתו

נולד למשפחת אצולה זעירה בבלונו (Belluno)‏, 100 ק"מ מצפון לוונציה. בגיל צעיר הצטרף למסדר הקמלדולגי, מסדר נזירים בנדיקטיני במנזר במוראנו שליד ונציה. נודע כתאולוג וב-1800 נבחר לאקדמיה הקתולית. ב-1814, לאחר שקונגרס וינה החזיר לאפיפיור את סמכותו במדינת האפיפיור עם תום מלחמות נפוליאון, מונה לכומר הראשי של מסדרו ושירת כחבר האינקוויזיציה והמועצה להפצת האמונה (Congregatio pro Propaganda Fide) של הקוריה הרומאית.

ב-21 במרץ 1825 מינה אותו האפיפיור לאו השנים עשר לקרדינל והוא נשלח לארצות השפלה לפעילות דיפלומטית להסדרת זכויותיהם של הקתולים, שליחות שהוכתרה בהצלחה. כן גישר בין הכנסייה הארמנית הקתולית לבין האימפריה העות'מאנית.

בחירתו וכהונתו כאפיפיור

לאחר קונקלווה בת חמישים יום נבחר לרשת את פיוס השמיני. הוא נבחר כמועמד של פשרה לאחר 83 הצבעות ובלבה של סערה פוליטית. שני פפאבילים (מועמדים מבטיחים) לא נבחרו, ברתולומאו פצ'ה, נונציו בכיר בשלטונו של פיוס השביעי ומזכיר המדינה בימי פיוס השמיני, שעל בחירתו הוטל וטו מצד צרפת ואימנואלה דה גרגוריו שהיה פפאביל להחלפתם הן של פיוס השמיני והן של לאו השנים עשר.

מהפכת יולי 1830 בצרפת הורידה מן הכס את בעל-הברית הקרוב של רומא ומגנה, שארל העשירי מבית בורבון. כך נותרה מדינת האפיפיור חשופה למהפכנים וכוחות גרילה והאפיפיור נאלץ לא אחת לקרוא לעזרתו את כוחות צבא האימפריה האוסטרית שישבו בלומברדיה. מיד עם בחירתו לאפיפיור פרצה מרידה בבולוניה בהנהגתו של ג'וזפה מציני, מייסד התנועה המהפכנית "איטליה הצעירה" (Giovane Italia). ב-1831 התכנסו נציגים בבולוניה כפרלמנט של המחוזות המאוחדים על מנת להקים ממשל רפובליקני ולבחור ממשלה זמנית. האפיפיור ביקש את עזרת אוסטריה והצבא האוסטרי השתלט על בולוניה, מודנה ופארמה. עם עזיבת הצבא פרצו מיד מהומות חדשות בבולוניה והאפיפיור ביקש שוב את סיועם של האוסטרים, אשר כבשו את בולוניה שוב ונשארו בה הפעם עד 1838. מטרניך, קנצלר אוסטריה, הזהיר את מלך צרפת המתקדם, לואי פיליפ, כי אוסטריה לא תסבול התערבות צרפתית. ואכן, ממשלת צרפת, שהייתה אז בשליטת המדינאי קזימיר פרייה השמרן והמתון, לא התערבה לטובת המהפכנים האיטלקים, ואף עצרה את אלו מהם שניסו לפעול בשטחה. במקביל השתלט הצבא הצרפתי על אנקונה.

גרגוריוס השישה עשר התנגד לכל פיתוח טכנולוגי ובכלל זה תאורת גז ומסילות רכבת (והוא ידוע באמירתו "chemin de fer, chemin d'enfer" (בעברית: "מסילת הברזל, מסילה לגיהנום").), בהם ראה נשאי ליברליזציה, זרזים של מסחר חופשי וחיזוק הבורגנות על פני הכוחות המסורתיים. כתוצאה משמרנותו הקיצונית פרצו מרידות במדינת האפיפיור בוויטרבו (1836), רוונה (1843) ורימיני (1845), אשר דוכאו ביד קשה.

עם זאת, תמך הכס הקדוש ביד רחבה במיזמי אדריכלות (למשל מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו שנוסד בשנת 1837). תחת הוראתו נערכה עריכה מחדש של אינדקס הספרים האסורים, במסגרתה הותרה ב-1835 הוצאתם לאור של ספרי קופרניקוס, גלילאו גליליי ויוהאנס קפלר. ב-3 בדצמבר 1839 פרסם בולה אפיפיורית בכותרת "In supremo apostolatus" ("השליחות הגבוהה ביותר"), שנשלחה כמכתב פומבי לראשי הקהילות בבלטימור, במסגרתה הבהיר את עמדת הכנסייה השוללת את סחר העבדים האטלנטי. לעמדה כנסייתית זו הייתה השפעה על מחזיקי עבדים קתולים בארצות הברית, בעיקר במדינת מרילנד.

האפיפיור גרגוריוס השישה עשר נפטר מהתפרצות של מחלת השושנה ונקבר בבזיליקת פטרוס הקדוש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרגוריוס השישה עשר בוויקישיתוף

• גרגוריוס השישה עשר, האנציקלופדיה הקתולית, מהדורת 1913
• גרגוריוס השישה עשר, באתר "כתר משולש"
• גרגוריוס השישה עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• גרגוריוס השישה עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גרגוריו ה-16, (1765-1846), אפיפיור, דף שער בספרייה הלאומית