הדיקטטור הגדול

הדיקטטור הגדול (באנגלית: The Great Dictator) הוא סרט קולנוע שנכתב ובוים על ידי צ'ארלי צ'פלין. צ'פלין אף שיחק בסרט את שני התפקידים הראשיים, הפיק את הסרט (עם המפיק השותף קרטר דיהייוון) והיה גם אחד מכותבי המוזיקה המקורית של הסרט. הסרט לועג למשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות השלושים של המאה העשרים ויוצא במיוחד כנגד אדולף היטלר בגרמניה הנאצית ובניטו מוסוליני באיטליה הפשיסטית. הסרט יצא לאקרנים ב-15 באוקטובר 1940.

הדיקטטור הגדול
The Great Dictator

בימוי	צ'ארלי צ'פלין וילר דריידן
הופק בידי	צ'ארלי צ'פלין
תסריט	צ'ארלי צ'פלין
שחקנים ראשיים	צ'ארלי צ'פלין פולט גודארד ג'ק אוקי
מוזיקה	מרדית וילסון צ'ארלי צ'פלין
צילום	רולנד טות'רו, קרל שטרוס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Charles Chaplin Film Corporation, יונייטד ארטיסטס, Charlie Chaplin Studios
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1940
משך הקרנה	124 דקות
שפת הסרט	אנגלית, ג'יבריש (בתור "טומאנית")
סוגה	דרמה קומית, סרט דרמה, סרט פרודיה, סלפסטיק, סרט אנטי־מלחמתי, סאטירה פוליטית, סרט מלחמה, comedy of error
תקציב	$2,000,000
הכנסות	$5,000,000
הכנסות באתר מוג'ו	greatdictator
פרסים	פרס מעגל מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקן הטוב ביותר (צ'ארלי צ'פלין) מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
דף הסרט ב־IMDb

צ'פלין (בתפקיד הספר) וגודארד בסרט "הדיקטטור הגדול"

צ'פלין, בתפקיד הפוי אדנויד הינקל

צ'פלין מגלם שתיים מהדמויות בסרט, הדיקטטור והספר היהודי. בנוסף לו שיחקו פולט גודארד, שהייתה אשתו של צ'פלין באותה עת, ג'ק אוקי, רג'ינלד גארדינר, הנרי דניאל ובילי גילברט. לדברי באד שולברג, שהיה אחראי על איסוף חומר מצולם עבור משפטי נירנברג, היטלר הזמין את הסרט פעמיים בתוך תקופה קצרה.

עלילה

עלילת הסרט מספרת על ספר יהודי (צ'ארלי צ'פלין) החי במדינה הדמיונית "טומאניה" (בת דמותה של גרמניה הנאצית). הספר משתתף במלחמת העולם הראשונה. בקו הקדמי הוא מוצא טייס טומאני פצוע בשם שולץ, ואת המטוס שלו, ועוזר לו להעביר בטיסה מסממכים שיגרמו לנצחון טומאני. כלי הטיס מתרסק באזור מבטחים זמן קצר לאחר התבוסה הטומאנית, והספר נחבט בראשו ומאבד את זכרונו. שולץ ניצל מההתרסקות ללא פגע. במהלך השנים שבהן היה הספר מאושפז בבית החולים הצבאי כשהוא סובל מאיבוד זיכרון, ה"פוי" (קריאת גועל יידית, שמשמשת כפרפרזה לכינוי "פיהרר") אדנואיד הינקל (צ'ארלי צ'פלין) עלה לשלטון והטיל מגבלות על היהודים. הספר (שדומה במראהו לפוי הינקל) בורח מבית החולים וחוזר לאזור מגוריו, הגטו. הספר מסתבך עם חיילי פלוגות סער והמצב מגיע לכך שהם רוצים להרוג אותו, אבל ברגע האחרון מגיע שולץ, הטייס שהספר הציל במלחמה ובינתיים הפך למפקד בכיר בלשכת הפוי, מזהה את הספר ומציל אותו. בינתיים, הפוי הינקל זומם לפלוש לאוסטרליץ' (בת דמותה של אוסטריה), אבל מסתבר שגם בנזינו נפלוני (ג'ק אוקי), שליט באקטריה (בני דמותם של בניטו מוסוליני ואיטליה הפשיסטית בהתאמה) רוצה את אוסטרליץ'. נפלוני מבקר בטומאניה, שם הינקל נכשל בניסיון להפחיד אותו בתצוגה צבאית, וגם לא ניצח פסיכולוגית את נפלוני בפגישה בין שניהם. נפלוני מציע להינקל הסכם שלפיו הכוחות של שניהם ייסוגו מגבול אוסטרליץ', אך הינקל רוצה שקודם נפלוני יסיג את הכוחות שלו מהגבול ואחר-כך ייחתם ההסכם. ואילו נפלוני רוצה שקודם יחתם ההסכם, ולאחר-מכן הכוחות ייסוגו מהגבול. בסוף הינקל חותם על ההסכם, לפני נסיגת הכוחות, אולם ללא כוונה לקיימו.

הספר היהודי ושולץ (הטייס לשעבר) נלכדו על ידי פלוגות הסער ונשלחו למחנה ריכוז. השניים ברחו משם במדי קצינים, והגיעו לאזור הגבול עם אוסטרליץ'. גם הינקל אמור היה להגיע לאזור זה. בגלל הדמיון החיצוני, והיותו של הספר במדים, נוצר הרושם שהספר היהודי הוא הינקל, שרגיל להיות לבוש במדים. ואילו הינקל, שיצא לצוד לבדו נלכד על ידי רודפיו של הספר, במחשבה שהוא הספר. עקב כך, הספר היהודי שהתחלף עם הינקל נאלץ לפלוש לאוסטרליץ' (אנלוגיה לאנשלוס) ושם הוא נשא נאום נלהב בשבח השלום עלי אדמות.

דמויות

הדמויות בגטו

• הספר היהודי (צ'ארלי צ'פלין): הדמות הראשית בסרט. שירת כטוראי במלחמת העולם הראשונה ובה הציל את חייו של הטייס שולץ. לאחר המלחמה סבל מפגיעת ראש ואיבד את הזיכרון שלו. אחרי 20 שנה הוא חוזר לגטו כשאינו מודע לעולם שהשתנה ללא היכר. הספר מתאהב בהאנה, שכנתו, אך נשלח בסופו של דבר למחנה ריכוז יחד עם שולץ, משם הוא מצליח להימלט. אחרי שברחו מהמחנה, הוא ושולץ מגיעים לגבול אוסטרליץ', שם החיילים הטומאניים מזהים אותו כפוי הינקל, והוא נושא נאום בשבח הדמוקרטיה והחופש.
• האנה (פולט גודארד): שכנה של הספר שגרה בצמוד למספרה. היא עוזרת לספר מול פלוגות הסער ומתאהבת בו. היא מצליחה לברוח מטומאניה לאוסטרליץ', אולם הצבא הטומאני כובש את אוסטרליץ' וגורם לה לסבול מהרדיפה מאותו משטר אשר ממנו ברחה.

הדמויות בארמון

• אדנואיד הינקל (צ'ארלי צ'פלין): דיקטטור בן דמותו של אדולף היטלר ודומה לו בשמו, בהתנהגותו ובמראהו. בדומה להיטלר, גם הוא שונא את היהודים ורודף אותם. הוא מתכנן להקים אימפריה בצורה כוחנית. הוא מצטייר כדמות שאינה חכמה במיוחד ושניתן להערים עליה בקלות. לפני הפלישה לאוסטרליץ' החיילים טועים לחשוב שהוא הספר היהודי, והוא נלקח למחנה ריכוז.
• בנזינו נפלוני (ג'ק אוקי): דיקטטור שדמותו מבוססת על בניטו מוסוליני ונפוליאון בונפרטה. הוא שליט באקטריה, מדינה הדומה לאיטליה. הוא נכנס לעימות מול הינקל בדרישתו לכבוש בעצמו את אוסטרליץ', והשניים רבים עד שבסופו של דבר מוחלט שהוא יסיג את כוחותיו מהגבול בתמורה לשמירה על אוסטרליץ' עצמאית, דבר שהינקל מפר עד מהרה.
• קומנדר שולץ (רג'ינאלד רדינר): איש צבא מכובד ששירת כטייס במלחמת העולם הראשונה וחייו ניצלו בזכות הספר. ניתן להבין שבשנים שאחרי המלחמה הוא הצליח לעלות בדרגתו והתמנה למושל הגטו. הוא לא חש בנוח בתפקיד והוא לא תומך של הינקל. לאחר שהוא מתנגד לדרישה של הינקל להקשות על חיי היהודים הוא מזוהה כבוגד ומצליח לברוח לגטו, שם הוא והספר נעצרים ונשלחים למחנה ריכוז. השניים מצליחים לברוח מהמחנה ובסוף הסרט מצטרפים לפלישה לאוסטרליץ'.
• גארביג' (הנרי דניאל): שר התעמולה של הינקל שמזכיר את יוזף גבלס. מייעץ להינקל בעניינים שונים ומסייע בהגעה להסכם עם נפלוני.
• הרינג (בילי גילברט): פרודיה על הרמן גרינג. הוא מגושם ומשמש כשר המלחמה של הינקל, תפקיד בו אינו מצליח במיוחד.
• מאדאם נפלוני (גרייס הייל): אשתו של בנזינו נפלוני. עד שנת 2002 באיטליה נחתכו מהסרט כל הקטעים בהשתתפותה מתוך כבוד לאשתו של של מוסוליני, רקלה מוסוליני.

סצנות מפורסמות

הסרט כולל סצינות מפורסמות רבות; צ'פלין מעולם לא היה שחקן של דיאלוג אלא פנטומימאי והמשיך ביצירת סרטים אילמים גם זמן רב לאחר יצירת הסרט המדבר. סרט זה אינו סרט אילם אך הוא כולל כמה מסצינות הפנטומימה המפורסמות ביותר:

• סצנה שבה צ'פלין מגלם ספר המגלח לקוח לצלילי מחול הונגרי מספר 5 של ברהמס,
• סצנה שבה הינקל ונפלוני מתחרים ביניהם כסאו של מי גבוה יותר
• הסצנה בה מחולל הינקל לצלילי לוהנגרין של ואגנר עם גלובוס (אשר מבוסס על הגלובוס האמיתי של היטלר) העשוי מבלון מנופח עד שהבלון מתפוצץ בידיו.

צ'פלין מפליא בנאום ג'יבריש מבוסס על השפה הגרמנית שכל כולו לעג לדיקטטורים ולסגנון דיבורו הצורם וההיסטרי של היטלר. בנאום המכונה "דמוקרטי שטונק", מסביר הינקל את עיקרי תורתו באומרו בין היתר: "דמוקרטי שטהונק. ליברטי שטהונק. פריי שפראכן שטהונק." כאשר מתורגמן מתרגם לאנגלית "הפוי סבור כי הדמוקרטיה היא תועבה. הפוי מגנה את חופש הדיבור" במבטא אוקספורדי מושלם. צ'פלין לועג להיטלר, המחפש את האדם הארי המושלם, במשפט "קודם ניקח את היהודים, אחר כך את בעלי השיער הכהה". בהמשך הדברים, מזכיר הינקל את היהודים ("דר יודה") ומתפרץ בצווחות רמות, ממושכות ותוקפניות על המיקרופון תוך נפנופי אגרוף שאינם מותירים מקום לספק באשר לרגשותיו. לאחר קטע ממושך וצעקני זה בנאומו של הפוי, מסתפק המתורגמן לאנגלית בהערה הלאקונית - "הפוי התייחס זה עתה לבעיה היהודית." פרץ ממושך נוסף של צרחות רמות ותוקפניות מצד הינקל, מתורגם לאנגלית, באותה יבושת, כ"בקשר לשאר העולם, ליבו של הפוי שוחר שלום." צ'פלין מבקש ללעוג בכך לצביעותה של מכונת התעמולה הנאצית מחד, ומאידך - לאדישות שגילה העולם בתחילת הדרך כלפי כוונותיו של היטלר עליהן הצהיר בריש גלי.

המסר

הסרט מציג באופן סאטירי את דמויות המפתח האמיתיות של השעה. ה"פוי" (פיהרר) "אדנואיד הינקל" הוא אדולף היטלר, "בנזינו נפלוני" הוא בניטו מוסוליני, "גארביץ'" (שיבוש של המילה האנגלית Garbage=זבל) הוא בן דמותו של יוזף גבלס ואילו "הרינג" (מליח) הוא הרמן גרינג. סמל מפלגתו של הינקל - פרפרזה על צלב הקרס - הוא שני איקסים, ונקרא בסרט "דאבל קרוס" ("double cross" - צלב כפול), שהוא ביטוי אנגלי שמשמעותו "רמאות" או "מעילה באמון".

מסרו המרכזי של הסרט מוצג באופן מפורש בסוף הסרט. הספר היהודי, ששאר הדמויות חושבות בטעות שהוא הינקל, עולה לנאום. הנאום מתחיל בכך שהספר אומר כי אינו רוצה להיות דיקטטור יותר. אז משתנה אופן הדיבור שלו בצורה חדה, לעומת אופן הדיבור של הדמות במשך הסרט, וצ'פלין מציג בשפתו את עמדתו הפוליטית. הדמות מבהירה כי הטכנולוגיה מצמצמת את המרחקים, וההבדלים בין בני האדם. יש להיעזר בטכנולוגיה ולשפר את איכות החיים, ולשאוף לשלום. הסצנה הזו חריגה עבור צ'פלין בכך שהדמות שהוא מגלם אינה מדברת בשפתה, אלא בשפתו הישירה שלו. בשנות המלחמה הנאום הודפס וחולק למטרות תעמולה אנטי נאצית.

חשיבותו ההיסטורית של הסרט היא בנקיטת עמדה חד משמעית כנגד הדיקטטורים וכנגד היטלר בשעה שארצות הברית שבה פעל צ'פלין ובה נוצר הסרט, הייתה נייטרלית ורבו בה קולות הבדלנים הקוראים להימנע מלקחת חלק במלחמה.

הרעיון לסרט

בשנת 1937 הציע אלכסנדר קורדה לצ'פלין ליצור סרט המתבסס על בלבול בין היטלר לבין צ'פלין, משום שלשניים היה שפם דומה וכן שניהם נולדו באותה השנה בהפרש של ארבעה ימים. כעבור זמן מה מימש צ'פלין רעיון זה בסרט "הדיקטטור הגדול".

הסופר היהודי-אמריקני קונרד ברקוביץ' תבע את צ'פלין בטענה שנטל ממנו את הרעיון לסרט. בפשרה ביניהם קיבל ברקוביץ' פיצוי של כ-100,000 דולר.

קישורים חיצוניים

• הדיקטטור הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", באתר נטפליקס
• "הדיקטטור הגדול", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", באתר אידיבי
• "הדיקטטור הגדול", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", באתר HBO Max (באנגלית)
• "הדיקטטור הגדול", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• הרודן הגדול והאדם הקטן, מעריב, 28 בנובמבר 1958
• דנה קסלר, ‏80 שנה ל"הדיקטטור הגדול", הסאטירה הפוליטית המשמעותית הראשונה בקולנוע, באתר מעריב אונליין, 15 באוקטובר 2020
• The Great Dictator: The film that dared to laugh at Hitler - מאתר ה-BBC
• Polly Barbour, The Great Dictator Characters, GradSaver