הרצח

הרצח (אנגלית: The Murder) היא יצירה מוזיקלית מאת ברנרד הרמן שנכללה בפסקול הסרט "פסיכו" בבימויו של אלפרד היצ'קוק. "הרצח" נחשבת לאחת היצירות המוזיקליות המפורסמות ביותר שהולחנו לקולנוע. במקור נכתבה היצירה לתזמורת של כלי מיתר. "הרצח" מנוגנת במהלך "סצנת המקלחת" המפורסמת ב"פסיכו", שבה מריון קריין, המגולמת בידי ג'נט לי, נדקרת למוות בעת מקלחת ובטוויסט המפתיע שבו נחשף כי הרוצח הוא נורמן בייטס עצמו, לבוש בבגדי אמו. היצ'קוק רצה במקור שהסרט "פסיכו" לא ילווה במוזיקה, אולם משראה שהמוזיקה מגבירה את אפקט האימה, שקל בחיוב להכפיל את משכורתו של הרמן.

השימוש ב"הרצח" ב"פסיכו"

"הרצח" מורכבת מצליל מסולסל, קצוב וחורק לפרקים, בלא זרימה מלודית ישירה. ג'ון ויליאמס עשה שימוש בטכניקה זו כעבור 15 שנה בפסקול "מלתעות" של סטיבן ספילברג. כינור ראשון נותן את האות להגברת הצלילים הצווחניים והצורמניים, ואליו מצטרפים שאר כלי המיתר. דפוס זה חוזר על עצמו כמה פעמים, בשימוש מחושב מאוד באלתורים שיבואו בין המעברים. לקראת הסיום, התזמורת יורדת לאקורד הנמוך ביותר. צ'לו וקונטרבס משמיעים צלילים קצובים, ארוכים וחורקים, שדועכים בהדרגה, ונותנים את האות לתום הרצח.

בתרבות

ה"רצח" הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית, ובסרטים ובסדרות טלוויזיה נעשה בו שימוש לעיתים קרובות, אם בצורה פארודית, אם כמחווה. בין היתר, נעשה שימוש במוזיקה ב"משפחת סימפסון", ב"מוצאים את נמו", ב"לוני טונס: חוזרים לאקשן", וב"מומיות".

קישורים חיצוניים

• מידע על היצירה "הרצח" באתר מיוזיק בריינז