מלתעות (סרט)
מַלְתָּעוֹת (באנגלית: Jaws) הוא סרט אימה-הישרדות אמריקאי משנת 1975, אשר בוים על ידי סטיבן ספילברג ומבוסס על ספר רב-מכר בעל שם זהה, מאת פיטר בנצ'לי. הסרט נחשב לקלסיקה בז'אנר סרטי האימה ולאחת מאבני הדרך החשובות בפרסומו ובהצלחתו של ספילברג. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר: עבור העריכה, הפסקול המקורי והקול, וכן בפרס גלובוס הזהב עבור הפסקול המקורי[1].
מבוסס על | מלתעות |
---|---|
בימוי | סטיבן ספילברג |
הופק בידי |
דייוויד בראון ריצ'רד ד. זאנוק |
תסריט |
ספר מקורי: פיטר בנצ'לי תסריט: פיטר בנצ'לי קארל גוטליב האוארד סאקלר ג'ון מיליוס (ליטוש דיאלוג) |
עריכה | ורנה פילדס |
שחקנים ראשיים |
רוי שיידר ריצ'רד דרייפוס רוברט שו לורין גרי מארי המילטון |
מוזיקה | ג'ון ויליאמס |
צילום | ביל באטלר |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | סרטי יוניברסל |
חברה מפיצה | אולפני יוניברסל |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 20 ביוני 1975 |
משך הקרנה | 124 דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט מתח, סרט אימה טבעית, סרט בלשי, סרט אימה, סרט דרמה, סרט פעולה |
תקציב | 7,000,000$ |
הכנסות | 470,653,000$ |
הכנסות באתר מוג'ו | jaws |
פרסים |
3 פרסי אוסקר פרס גלובוס הזהב |
סרט הבא | מלתעות 2 (1978) |
www | |
דף הסרט ב־IMDb | |
הסיפור מבוסס על תקיפות הכרישים בניו ג'רזי ב-1916 ובמיוחד תקיפת האינדיאנפוליס, בה היה הדייג קווינט. הוא צולם על חופי האי מרתה'ס ויניארד.
למרות שיוכו כסרט אימה הוא איננו מזכיר את מרבית סרטי האימה ודומה יותר למותחן. עם זאת אפקט האימה בסרט בולט, בין השאר, בשל הצגת הכריש האימתני לעיני הצופה רק בחלקו האחרון של הסרט וכן בעזרת הרמיזות בנוגע לאופיו השטני והכוונה שמאחורי התקפותיו.
הסרט הפך לזיכיון בעל מספר סרטים, ביניהם "מלתעות 2" (1978) בבימויו של ז'אנו שוורץ; "מלתעות 3" (1983) בבימויו של ג'ו אלבס, שכיהן כמנהל אמנותי ומעצב אמנותי, בהתאמה, בשני הסרטים הקודמים; ו"מלתעות: הנקמה" (1987), בבימויו של ג'וזף סרג'נט.
תקציר העלילה
עריכהבעיירת נופש באי האמריקאי הבדיוני "אמיטי" בניו אינגלנד בקיץ מגיע עמלץ לבן ענקי הפוקד את חופיה בחיפוש אחר אנשים למאכל. הוא מפתיע את הנערה כריסטין ווטקינס (סוזן בקליני (אנ')) וטורף אותה, כשגופתה נמצאת על החוף למחרת.
השריף של העירה מרטין ברודי (רוי שיידר), מנסה להגן על המתרחצים בחוף באמצעות סגירתו אך נתקל בסירוב מועצת העירייה בראשות לארי ווהן (מורי המילטון (אנ')), אשר חוששים להזהיר את האנשים בנוגע לסכנה, מהפחד לאבד תיירים ואת מקור ההכנסה העיקרי שלהם בתקופה זו של השנה, אף שהם מעניקים פרס לדייגים שיהרגו את הכריש, (ביניהם בן גרטנר אשר נטרף בהמשך). לאחר שהחופים ממשיכים להיפתח נטרף אלכס קיטנר, ילד קטן, ואמו של הילד גב' קיטנר (לי פיירו (אנ')) סוטרת למרטין ונוזפת בו כאשר היא מודעת לכך שהוא ידע על הכריש ולא סגר את החופים. מאוחר יותר הכריש כמעט טורף את בניו של מרטין, כשהוא עולה לשפך נהר וטורף שחיין. עקב כך מרטין מחליט להוביל פעולה נגד הכריש.
מרטין לוקח על עצמו את המשימה להרוג את הכריש, בעזרתם של מאט הופר (ריצ'רד דרייפוס), ביולוג ימי צעיר ושל קווינט הזקן (רוברט שו), דייג ומומחה לכרישים שהעירייה מחליטה לשלם לו לעיסוקו. השלושה יוצאים על סירתו של קווינט כדי לחפש את הכריש, אשר מופיע ומוביל לטביעתה של הסירה. ניסיונו של הופר להחדיר לחיה רעל קטלני נכשל כשהכריש הורס את כלוב ההגנה שלו. אולם לבסוף, לאחר מאבק ארוך ומורט עצבים ולאחר שקווינט נתפס ונטרף בידי הכריש ברודי יורה על מיכל חמצן שנמצא בפה הכריש, והוא מתפוצץ. מרטין והופר השמחים מרכיבים ציוד מאולתר וחותרים לחוף בשלווה.
שחקנים ודמויות
עריכהשם השחקן/ית | שם הדמות | אודות הדמות |
---|---|---|
רוי שיידר | מרטין ברודי | ראש המשטרה |
רוברט שו | קווינט | דייג זקן וממולח המומחה לציד כרישים |
ריצ'רד דרייפוס | מאט הופר | ביולוג ימי |
לורין גרי (אנ') | אלן ברודי | אשתו של מרטין |
מורי המילטון (אנ') | לארי ווהן | ראש העיר |
קארל גוטליב (אנ') | בן מדווס | חבר מועצת העיר |
ג'פרי קרמר (אנ') | לאונרד "לארי" הנדריקס | סגנו של ברודי |
סוזן בקליני (אנ') | כריסטין "כריסי" ווטקינס | הקורבן הראשון של הכריש |
לי פיירו (אנ') | גב' קינטר | אמו של אלכס, הקורבן השני של הכריש |
פיטר בנצ'לי | עיתונאי |
פסקול
עריכהג'ון ויליאמס הלחין את פסקול הסרט וזכה בפרס אוסקר על כך[1]. הפסקול נהפך לפופולרי במיוחד ודורג במקום השישי ברשימת הפסקולים הטובים ביותר על ידי המכון לקולנוע אמריקאי.
הלחן המרכזי של הסרט המבשר את בואו של הכריש מורכב משני תווים בלבד (E ו-F) ובוצע על ידי הנגן טומי ג'ונסון.
כשוויליאמס השמיע לסטיבן ספילברג את הלחן (בעל שני התווים) בפעם הראשונה על פסנתר, ספילברג צחק וחשב שזו בדיחה.
רווחים
עריכהעם צאתו לאקרנים הפך הסרט להצלחה גדולה בקופות הקולנוע, עם הכנסה של למעלה מ-100 מיליון דולר. בכך שבר את שיאו של הסרט הסנדק שהכנסותיו היו כ-85 מיליון דולר. הישג זה נשמר עד צאתו לאקרנים של הסרט "מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה" בשנת 1977. כיום, נחשב הסרט לאחד מסרטי האימה המכניסים ביותר בכל הזמנים.
כרזת הסרט
עריכהכרזת הסרט צוירה על ידי האומן רוג'ר קסטל (אנ'), שצייר שמן על מזוניט (אנ'). בכרזה נראית כריסי ווטקינס, הקורבן הראשון של הכריש מסצנת הפתיחה, שוחה בעירום ומתחתיה עמלץ לבן, רגע לפני שהוא תוקף אותה. הדוגמנית בציור היא אליסון מאהר (ולא השחקנית סוזן בקליני (אנ'), שגילמה את דמותה של ווטקינס בסרט), שקיבלה עבור העבודה 35 דולר. עם השנים הכרזה נהפכה לאייקונית ונחשבת לאחת מהכרזות המפורסמות בעולם. הציור המקורי אבד[2][3][4].
ראו גם
עריכה- רודני פוקס - אחד משותפי הסרט, אשר שרד תקיפה של עמלץ לבן באוסטרליה.
- סימופוניה מן העולם החדש
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מלתעות
- "מלתעות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "מלתעות", באתר נטפליקס
- "מלתעות", באתר AllMovie (באנגלית)
- "מלתעות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "מלתעות", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "מלתעות", באתר Metacritic (באנגלית)
- "מלתעות", באתר אידיבי
- "מלתעות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- זאב רב-נוף, שלושה בסירה אחת מלבד הכריש, דבר, 7 במאי 1976, המשך
- פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לסרט "מלתעות", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת: להאזנה
- סוזן קינג, מזל דגים: 35 שנה ל"מלתעות", באתר nrg, 24 ביוני 2010
- אלי לאון, כריש אמיתי בקופות, באתר ישראל היום, 12 ביוני 2015
- נתנאל שלומוביץ, כך למד העולם לפחד מהים, ולרצוח בלי רגשות אשם, באתר הארץ, 21 ביוני 2020
- שני קיניסו, הולדת אימה: "מלתעות" חוזר לבתי הקולנוע, באתר אוף סקרין - כתב עת לקולנוע, 5 בספטמבר 2022
- עובדות על הסרט(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 טקס פרסי האקדמיה ה-48, 1976, באתר פרס אוסקר, בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2022
- ^ Reed Tucker, How the famous poster from Jaws was created — and lost, באתר ניו יורק פוסט, 26 ביולי 2015, בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2022
- ^ THE JAWS POSTER, באתר samuel-thomas.com, 30 באוגוסט 2020, בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2022
- ^ האתר של רוג'ר קסטל, באתר rogerkastel.com, בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2022