חופית לבנת-שת
חופית לבנת-שת (שם מדעי: Calidris fuscicollis) היא מין עוף ימי מהסוג חופית ממשפחת החרטומניים. היא מתרבה בטונדרה הצפונית בקנדה ואלסקה. מין זה לעיתים קשה לזיהוי בתוך מינים דומים אחרים של חופיות קטנות.
 חופית לבנת-שת
| |
|---|---|
חופית לבנת-שת, אורוגוואי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חרטומניים |
| סוג: | חופית |
| מין: | חופית לבנת-שת |
| שם מדעי | |
 Calidris fuscicollisוייו, 1819 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
ציפורים אלה אינן נצפות לעיתים קרובות. בקיץ נדיר לראותן כי זו עונת הרבייה והן מסתתרות. באופן דומה, בחורף הן נצפות רק לעיתים רחוקות כי הן עפות דרומה מדי עבור צפרים רבים. לכן, הרוב המכריע של התצפיות מתרחשות באביב או בסתיו, באזורים הממוזגים, ומדווח בהן בדרך כלל על מספר קטן של חופיות סביב מקורות מים.[2]
מקור השם המדעי של הסוג מגיע מיוונית עתיקה, kalidris או skalidris, הוא מונח שאריסטו השתמש בו לתיאור מספר עופות מים אפורים. שם המין, fuscicollis, נגזר מלטינית, fuscus פירושו "כהה" ופירוש המילה collis בלטינית חדשה הוא "גרון" (חופית כהת-גרון).
בישראל חופית לבנת-שת היא מזדמנת נדירה ביותר ונצפתה רק פעם אחת במעגן מיכאל בסוף ספטמבר 1998.[3]
תיאור עריכה
חופית לבנת-שת קטנה ואורכה 15–18 ס"מ.[2] החלק העליון של גופה הוא בצבע אפור-חום כהה ויש לה פס לבן מעל העין. מקורה באורך בינוני, רזה וכהה, ורגליה כהות מאוד. היא דומה למיני חרטומניים אחרים, החיים בתחום התפוצה שלה או עושים את אותו מסלול נדידה כמוה.[2]
הנוצות קשות בהרבה לזיהוי במהלך החורף. עם זאת, במהלך כל עונות השנה זכרים ונקבות דומים במראה שלהם.[2] גבת העין של החופית בהירה ועל גבה נוצות שחורות. על החזה שלה וצלעותיה פסים וחלקה התחתון בצבע לבן. בניצוי הבוגר הנפוץ ביותר שלה החלקים העליונים הם בצבע אפור כהה ובמרכזם נוצות שחורות. החזה מפוספס ועל הגב מופיע ניצוי לבן בצורת "V". קיים גם מופע חליפי של בוגר שבו כיפת הראש והפנים הם בגוון חום.[4]
| מידות ממוצעות | |
|---|---|
| אורך | 170–200 מ"מ |
| משקל | 42 גרם |
| מוטת כנפיים | 430 מ"מ |
| כנף | 117–126 מ"מ |
| זנב | 47.5–53.6 מ"מ |
| מקור | 20–23.6 מ"מ |
| רגל | 21–24.5 מ"מ |
זיהוי עריכה
שני המאפיינים העיקריים המשמשים לזיהוי חופית לבנת שת בתחום התפוצה שלה הם כנפיה הארוכות ואחוריה הלבנים. ניתן לראות את הכתם הלבן של אחוריה בזמן תעופה. כנפיה הארוכות מתפרשות מעבר לזנבה בכחצי ס"מ.[5] המאפיין האחרון קיים גם אצל חופית בירד אך ניתן להבדיל בין השתיים מפני שרק לחופית לבנת שת יש שת לבן. יש לה גם פס לבן דק על הכנף[4] ושורה של כתמים קטנים מתחת לכנפיים.[5]
תפוצה ומרחב מחיה עריכה
חופית לבנת-שת שוכנת במקומות בהם גדלה, יחסית, הרבה צמחייה בטונדרה.[2] במהלך עונת הרבייה שלה בטונדרה הארקטית של אלסקה וקנדה היא מעדיפה ביצות מרובות צמחייה[6] במהלך הנדידה ניתן למצוא אותה בסוגים שונים של מקווי מים. בחודשי החורף היא מאכלסת מגוון רחב של מקורות מים מתוקים ומליחים, כגון לגונות, שפכי נהרות וביצות. באופן כללי, היא נוטה להימנע מחופים חוליים וזרמי מים מהירים.[2]
נדידה עריכה
חופית לבנת שת נודדת למרחקים גדולים וחורפת בדרום אמריקה הדרומית. היא נחשבת לאחד העופות עם תחום הנדידה מהגדולים ביותר,[7] היא חוצה את כל יבשת אמריקה הצפונית בפרק זמן של פחות מחודש.[2]
חופית זו היא נודדת נארקטית. לאחר שהיא מסיימת את הקינון בצפון קנדה ובאלסקה, היא עפה מעל האוקיינוס האטלנטי ומבלה את מרבית התקופה שמחוץ לעונת הרבייה באמריקה הדרומית, במיוחד לאורך החוף הפטגוני בצ'ילה ובארגנטינה. מבקרת גם לעיתים קרובות בארגנטינה, בחוף פראקאסו שבחצי האי ואלדס. עופות מים רבים מתרכזים באזור זה בשל שפע חסרי החוליות החיים על שפת החוף, בעיקר צדפות.[7][8] חופית לבנת-השת נצפתה גם בוונצואלה, סורינאם, ברזיל ובפרגוואי במהלך נדידתה. היא נדירה במערב אירופה אך תועה לשם לעיתים, ונחשבת מזדמנת נדירה באוסטרליה.
החופיות נודדות גם בתעופה ללא עצירה וגם בתעופה למרחק קצר עם עצירות מרובות. במהלך נדידתן מצפון לדרום הן עפות מעל האוקיינוס האטלנטי, ונעות בהדרגה לאורך החוף הצפוני-מזרחי של אמריקה הדרומית לפני שהן מתקדמות לתוך היבשה לכיוון האיים. המסע הזה לוקח בדרך כלל כחודש. במהלך הנדידה שלהן מדרום לצפון, חופית לבנת-השת עושה את אותו המסלול, אבל עוברת אותו מהר יותר. נדידה זו מתבצעת בסדרה מהירה של נדידות ארוכות ללא הפסקה. מעוף רצוף אחד יכול להגיע עד מרחק של 4,200 ק"מ.[8]
מזג האוויר ממלא תפקיד מכריע בקביעת מסלול הנדידה. החופיות מעדיפות לנדוד כך, שהטמפרטורה, לחץ האוויר והלחות יהיו עם כיוון הרוח. רוחות חזקות יכולות להוציא חופיות ממסלול הנדידה הרגיל שלהן. לדוגמה, השפעותיה של סופה גדולה הובילו לנוכחות גדולה יותר של חופיות לבנות שת באיי קינג ג'ורג (שהם חלק מארכיפלג טואמוטו שבפולינזיה הצרפתית).[8]
השפעות של התחממות האקלים עריכה
התחממות האקלים הובילה לשינויים במספר הפריטים ואת משך השהייה שלהם באיי שטלנד הדרומיים.[8] חופיות לבנות-שת נצפו בתדירות גבוהה יותר באזור זה כתוצאה משינויי אקלים לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. טמפרטורות האוויר הגבוהות יותר, אשר קורות כתוצאה מרוחות הצפון, מביאות חום ואוויר לח אשר יוצרים יותר בתי גידול פתוחים ומקורות מזון טובים יותר, ומושכים יותר חופיות לאזור. מסלולי הנדידה, בחורף וגם בקיץ, יכולים גם להשתנות בהתאם.[8]
התנהגות עריכה
קול עריכה
אחד מהקולות שמשמיעה חופית לבנת-השת היא צליל חוזר של "פיפ, פיפ, פיפ...".[5] לקריאתה צליל "ציפ" מתכתי וייחודי שבעזרתו ניתן לזהות אותה בקלות בלהקות של עופות חוף. הצליל מזכיר את הצליל של שני חלוקי נחל המשתפשפים אחד בשני.[9] בנוסף, יש לה קריאת "טזיט" גבוהה וצייצנית, המזכירה עכבר או עטלף.[10]
תזונה עריכה
התזונה שלהן מורכבת בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון: רכיכות, סרטנים, תולעים טבעתיות וחרקים (גם חרקים בוגרים וגם פגיות). דווח בעיקר כי הן ניזונות מחסרי חוליות ימיים. אף על פי שבעבר חשבו כי היא ניזונה רק מחסרי חוליות, הוכח כי גם זרעים מהווים חלק מתזונתן. נמצאו בקיבתן גם אבנים ואצות אך הסברה היא שאלו נבלעו בטעות: לאבנים היו אותם גודל וצורה כשל הזרעים שנאכלו, כך שייתכן שהיו אלה מקרים של טעות בזיהוי. האצות יכולות גם הן להיבלע בטעות עם צריכה של מזון מהים.[6]
כאשר חופית לבנת שת נמצאת באדמות בוציות הנוצרות כתוצאה משפל, היא מחפשת מזון על ידי גישוש בעזרת מקורה בתוך המים הרדודים בבוץ, אבל גם יכולה לאסוף פרטי מזון מהקרקע. כאשר היא נמצאת בטונדרה, היא מגששת לעומק בטחב ובצמחיות אחרת.[11]
קינון עריכה
הקן הוא שקע בצורת כוס באדמה והוא נבנה על ידי הנקבה. הוא מרופד בחתיכות של חזזיות, עלים וטחב אשר יכולים להיות בקן באופן טבעי או להתווסף אליו על ידי הנקבה. הקינים בדרך כלל מוסתרים היטב בתוך גוש של טחב או דשא. הזכר מגן על שטח הקינון על ידי דאייה ונפנוף כנפיים מעל השטח תוך כדי השמעת קולות נחירה ונקישה. כאשר הוא על הקרקע, הזכר פורש את כנפיו ומרים את זנבו באוויר כדי להציג את הכתם הלבן שעל אחוריו. לאחר מכן, הוא הולך ורץ תוך חזרה על קריאתו.[11]
רבייה עריכה
כמו אצל רוב החופיות, בהתנהגות בעת הרבייה של חופית לבנת שת כרוך רכיב אווירי: במהלך ההזדווגות הזכר והנקבה עפים כלפי מעלה זה לצד זה. בגובה של כ-10 מטרים מעל פני הקרקע הם עוצרים, כאשר ביניהם מרחק של 0.5 מטר, הם עפים במקומם, עם תנועות רוטטות ומהירות של נפנוף כנפיים. הזכר נשאר מעל הנקבה ומשמיע קולות חוזרים של "פוינג-זי". הם מרפרפים במקום בין 5 ל-10 שניות לפני שהם יורדים לקרקע לאט ובשקט ונוחתים במרחק של כ-2 מטרים אחד מהשני. במהלך הדאייה שלהם כלפי כנפיהם מוחזקות בצורת "V" מאחורי גבם. כעבור כמה דקות הם יוזמים התעופפות נוספת הזהה לקודמת. עם זאת, ברגע שהם נוחתים על הקרקע הזכר מתחיל לרדוף אחרי הנקבה. המרדף מסתיים כאשר הזכר מרים את כנפו באוויר לתצוגה, מנהג אשר נפוץ בקרב מינים רבים של חופיות.[12]
הנקבות הן קטנות ומקננות באזורים הארקטיים, מה שאומר שסביר יותר שהן יהיו תחת לחץ קור גבוה יותר מציפור המקננות באזורי אקלים ממוזג. כתוצאה מכך, הנקבות מבלות בממוצע כ-82.5% מזמנן בדגירה על הביצים.[13] בסך הכל, הנקבה דוגרת על הביצים במשך 22 ימים. היא בדרך כלל מטילה 4 ביצים בצבע ירוק זית; הטלה של 3 ביצים היא נדירה. הביצים יכולות לפעמים להיות עם כתמים חומים, חומים-ירוקים, או אפורים.[11]
רק הנקבות דוגרות על הביצים.[13][14] לאחר שהנקבה הטילה את הביצים, הזכר מפסיק בתצוגת החיזור ועוזב שאת שטח הקינון.[12] זאת, בניגוד למינים אחרים מהסוג חופית שבהם הזכר והנקבה דוגרים ביחד על הביצים. ישנם רק שלושה מינים שתועדו מקיימים התנהגות זו.
חופית לבנת-השת היא פוליגינית; הזכרים מתרבים עם מספר נקבות אבל הנקבה מתרבה רק עם זכר אחד.[14]
הכלאות בין מין זה לבין חופית אלפינית נמצאות לעיתים בצפון-מזרח אמריקה הצפונית.[15][16] חופית לבנת שת "חשודה" גם בהזדווגות ויצירת הכלאות עם חופית זהובת-גחון, אך עד היום (2021) לא נמצאו עדויות מהימנות.
התפתחות מוקדמת עריכה
האפרוחים מכוסים בנוצות קטנות לבנות ועוזבים את הקן בערך יום לאחר הבקיעה. הנקבה דואגת להם בכך שהיא דוגרת עליהם ושומרת עליהם מחוממים, אך את מזונם הם מוצאים לבד. הם עפים לראשונה בגיל 16–17 ימים ולאחר זמן קצר הם נעשים עצמאיים לגמרי[11]
קישורים חיצוניים עריכה
- חופית לבנת-שת, באתר ITIS (באנגלית)
- חופית לבנת-שת, באתר NCBI (באנגלית)
- חופית לבנת-שת, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חופית לבנת-שת, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- חופית לבנת-שת, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- חופית לבנת-שת, באתר GBIF (באנגלית)
- חופית לבנת-שת באתר הצפרות הישראלי
הערות שוליים עריכה
- ^ חופית לבנת-שת באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 "White-rumped Sandpiper". Birds of DC (באנגלית). 2012-03-30. אורכב מ-המקור ב-2015-09-10. נבדק ב-2018-01-06.
- ^ מגדיר הציפורים של ישראל - חופית לבנת-שת, באתר פורטל צפרות
- ^ 1 2 http://www.mbr-pwrc.usgs.gov/id/framlst/i2400id.html
- ^ 1 2 3 Keith Bartels, Shorebird ID Class, www.saaudubon.org (ארכיון)
- ^ 1 2 Diego Montalti1, Ana M. Arambarri2, Guillermo E. Soave1, Carlos A. Darrieu1, Seeds in the Diet of the White-rumped Sandpiper in Argentina, Waterbirds 26, 2003-06-01, עמ' 166–168 doi: 10.1675/1524-4695(2003)026[0166:sitdot]2.0.co;2
- ^ 1 2 Maria Hernandez, Luis Bala, Prey selection and foraging patterns of the White-rumped Sandpiper (Calidris fuscicollis) at Península Valdés, Patagonia, Argentina, ORNITOLOGIA NEOTROPICAL 18, 2007-02-28, עמ' 37–46
- ^ 1 2 3 4 5 Malgorzata Korczak-Abshire, Piotr J. Angiel, Grzegorz Wierzbicki, Records of white-rumped sandpiper (Calidris fuscicollis) on the South Shetland Islands, Polar Record 47, 2011/07, עמ' 262–267 doi: 10.1017/s0032247410000665
- ^ White-rumped Sandpiper, www.allaboutbirds.org
- ^ לארס סוינסון, הציפורים, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003
- ^ 1 2 3 4 "White-rumped Sandpiper". Audubon (באנגלית). 2014-11-13. נבדק ב-2018-01-06.
- ^ 1 2 https://sora.unm.edu/sites/default/files/journals/auk/v100n02/p0500-p0501.pdf
- ^ 1 2 Ralph V. Cantar, Robert D. Montgomerie, The Influence of Weather On Incubation Scheduling of the White-Rumped Sandpiper (Calidris Fuscicollis): a Uniparental Incubator in a Cold Environment, Behaviour 95, 1985-01-01, עמ' 261–289 doi: 10.1163/156853985x00154
- ^ 1 2 https://sora.unm.edu/sites/default/files/journals/auk/v116n04/p1107-p1117.pdf
- ^ McLaughlin, K.A.; Wormington, A. (2000). "An apparent Dunlin × White-rumped Sandpiper hybrid". Ontario Birds. 18 (1): 8–12.
- ^ Presumed hybrid Calidris sandpiper from Marco Island, Florida, www.oceanwanderers.com